מג

ד) והנה הפרות כשהובילו את הארון הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה הודו להוי' כו', פי' הודו יש בו ב' פירושים הא' לשון הודאה, הב' לשון זיו. והיינו כי בבחי' שם הוי' שהוא בחי' ביטול אמיתי דכולא קמי' כלא חשיב א"א להיות בבחי' השגה כ"א בבחי' הודאה שהגם שאינו מבין בבחי' השגה והבנה איך דכולא קמי' כלא חשיב אעפ"כ הוא מודה שהאמת הוא כן כו'. הב' הוא לשון זיו כמו כסה שמים הודו, וכתיב הוד והדר לפניו, וכמו לשון שארז"ל נתן ההוד למשה, וע"ד מ"ש ונתת מהודך עליו, שפי' לשון הוד הוא זיו והארה. ובאמת ב' הפירושים אמת שע"י ההודאה לבחי' ד"ע עי"ז ממשיך הארה בש' הוי', וזהו הודו להוי' קראו בשמו להמשיך גם בבחי' שמו, וזהו ע"י בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו כו', והיינו כי כדי שיהי' חיבור הוי' ואד' צ"ל נמשך מבחי' הגבוה יותר, וזהו שנמשך הארה בשם הוי' ועי"ז נעשה חיבור הוי' ואד' כו'. וזהו גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי המברך ממשיך בחי' ש' הוי' כמו שאומרים ברוך אתה הוי' פי' שיתברך ויומשך ש' הוי', אבל העונה אמן פי' אמן הוא גימ' הוי' אד' הוא יותר גדול מהמברך, להיות כי ע"י אמן בחי' הודאה כמו אמן כן יאמר הוי' עי"ז ממשיכי' בש' הוי', וזהו הודו להוי' שע"י ההודאה ממשיכים בש' הוי' מבחי' ש' הוי' דלעילא הוא שם הוי' דע"ק, וגם זהו ע"י בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו. ועמ"ש במ"א בד"ה והי' מדי חדש בחדשו ע"פ מ"ש בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ע"ב שיחוד שמשא וסיהרא זהו ע"י שנמשך מעתיקא קדישא.

הודיעו בעמים עלילותיו, שמה שתפסו הפלשתים את הארון הי' בכדי שיגוף ויכה הארון בהם כו', כי עת אשר שלט האדם באדם הוא לרע לו כו' כמ"ש