כו

רק ט' ת"ד ואח"כ כשנמשך בו מא"א להיות י"ג ת"ד זה"ע שנתמלא זקנו כו', וזה"ע שלפעמים נק' ז"א כי נער ישראל כמ"ש בזהר ס"פ בא ונק' ג"כ ישראל זוטא, ולפעמים נק' ישראל סבא, והיינו כשאין בו מוחין דגדלות נק' ישראל זוטא וע"י המשכת מוחין דגדלות מחו"ב אזי נק' ישראל סבא, וזה"ע ואברהם זקן כי אברהם נק' ישראל כמ"ש ברבות ר"פ תולדות ע"פ עטרת זקנים בני בנים, שאברהם נק' ישראל ר' נתן אומר מילתא עמיקתא היא ומושב בני ישראל כו', ונק' זקן בבחי' ומדרגת ישראל סבא, ואז נמשך בו י"ג ת"ד.

וביאור הענין הנה בפסוק היורד על הזקן זקן אהרן הפי' שהם ב' בחי' ת"ד, היינו דיקנא דא"א ודיקנא דז"א, ונלאו המקובלים הראשונים למה אין דיקנא באבא שהוא חכמה דאצי' דאיך יתכן עד"מ להזקן ולנכדו יהיו דיקנא, והאב אין לו דיקנא. ואמר רבינו ז"ל כי דיקנא דז"א הוא נמשך מאבא רק אעפ"כ הוא בז"א דוקא, והטעם כי הנה השערות הוא השפעת חיצוני' שהרי אם יחתוך השערות לא יכאב לו, ונק' מותרי מוחין, והוא מה שנמשך שלא כדרך השתלשלו' עו"ע שזהו ההשפעה הנמשך באברים, כי מן הראש נמשך וורידים אל כל האברים כולם ביד וברגל ועי"ז כולם מקבלים שפעם וחיותם מן המוח, והאברים מחוברים עם הראש ומתאחדים עמו עד שאם יחתוך מעט ביד או ברגל ירגיש הכאב במוח כאב גדול, והיינו לפי שחיותם נמשך מן המוח בדרך השתלשלות. ודוגמא לזה ברוחניות כמו התלבשות השכל במדות שלפי שכלו יהולל איש, שעצמיות השכל נמשך ומתלבש במדות, ונק' חסד דרועא ימינא שהחסד לגבי חב"ד כמו היד לגבי הראש. אבל השערות יכולים להפרידם מן המוח ולא איכפת לי' כלל, שהם רק מהארה חיצוניות מהמוח (ע' בד"ה ר' בנאה הוה מציין מערתא, ובביאור ע"פ כי תצא כו'). ודוגמא לזה ברוחני' כמו ענין התלבשות הארת השכל בדיבור של שיחת חולין שאינן דברי חכמה, שאין בזה מעצמיות השכל כ"א מבחי' מותרי מוחין, אלא שאעפ"כ ארז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד, שלפי שהוא ת"ח ע"כ גם המותרי מוחין שלו יש בהם לימוד כו', משא"כ באיש פשוט השיחת חולין שלו הם דברי הבאי. ועד"ז מצינו שער באשה ערוה, ובלוים כתי' והעבירו תער כו', ולפעמים השערות בחי' גבוה כמ"ש בנזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, והיינו לפי שהנזיר וכה"ג שרשם בא"א שהוא למעלה מהשתל' שלכן אף ההשפעה הבאה מחיצוני' תלוי בה קדושה נפלאה.