כ

שופטן, כי הנה כתי' וייצר הוי' אלקי' את האדם, כתי' וייצר בשני יודי"ן ביצ"ט וביצה"ר, אך הנה נודע ממ"ש בהרמ"ז שלכן יו"ד א' מורגש והשני אינו מורגש, והיינו שניתן הכח ליצ"ט להגביר על היצה"ר, וזהו צדיקי' יצ"ט שופטן שהעיקר הוא היצ"ט. וענין המשפט הוא דהנה בראשית בריאת העולם קודם חטא עה"ד הגם שגם הקליפות נבראו, אמנם הנה אחר כל השתלשלו' בי"ע נבראו בחי' הקליפות ג"כ, אך לא היו מעורבים עם הקדושה וידעו מקומם, וגם הנחש הי' שמש כו', וע"י חטא עה"ד נתערבו הקליפות עם הקדושה, וענין המשפט הוא לבער הרע ולברור אותו מן הטוב כו'. וזהו ענין כל המצות ל"ת לבער הרע וכמ"ש ובערת הרע מקרבך שיהי' בירור הרע מן הטוב כו', וכמו שהצדקה היא שרש לרמ"ח מ"ע כנ"ל כמו"כ המשפט הוא שרש לשס"ה ל"ת כו'. וזהו בא ישעי' והעמידן על שנים שמרו משפט ועשו צדקה, ועד"ז קיים אברהם כל התורה כי באברהם כתי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט שהם מקור לרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כו'.

אמנם לפ"ז צ"ל מהו ההתחדשות במ"ת מאחר שאברהם קיים כל התורה, ומהו ענין ההתחדשות מה שניתנה התורה ע"י משה כו'. אך הענין הוא דהנה אברהם שקיים התורה עי"ז המשיך גילוי אלקות למעלה, וגם הי' ע"י עבודתו ברצוא ושוב כמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע שהי' תמיד בחי' מרכבה, אך להיות נמשך המשכת אלקותו ית' ע"י המצות גשמי' זהו ענין התחדשות מ"ת שנמשך שכ"א מישראל יכול להמשיך גילוי אלקותו ית' ע"י מצות גשמיות, וזה הי' ע"י משה דוקא, וכמשארז"ל כל השביעין חביבין בימים השביעי שבת, בחדשים בחדש השביעי כו', בדורות הי' משה דור שביעי לאברהם, וא"כ הי' משה נגד אברהם כמו שבת נגד ששת הימים, והיינו שמשה המשיך שכאו"א מישראל ימשיך כו' ע"י המצות גשמיות.

והענין הוא דהנה אית חסד ואית חסד, אית חסד דאקרי חסד עולם ואית חסד דאקרי רב חסד, והיינו כי חסד דאברהם הוא בחי' החסד שמצד הביטול, שמפני כי אברהם הי' נחשב בעצמו כאילו הוא עפר ואפר ומפני מה מגיע לו רוב הטובה והלא זולתו הוא טוב ממנו לכן הוא נותן לו, וגם כי טבע הטוב להטיב ולהשפיע לזולתו. אכן אית חסד שנק' בשם גדולה והוא בחי' רב חסד, והיינו כמו עד"מ המלך כשעושה איזה משתה ושמחה הנה הפירורי' עולים לסך עצום כמ"ש מזה במ"א, והרי חסד זה הוא מצד הגדולה שמצד גדלות החסד נמשך החסד כ"כ, והוא בחי' חסד שלמעלה מאצי' כמ"ש בכהאריז"ל שזהו בחי' רב, וזה הי' בחי' משה