יט

רזא דסיהרין, והיינו שהשמש הוא בחי' עשיר והלבנה הוא בחי' עני דלית לי' מגרמי' כלום, והשפעת השמש ללבנה נק' בשם צדקה.

והענין הוא דהנה כתיב שמש ומגן ה' אלקי', שמש הוא בחי' שמש הוי', דכמו מה שמאיר מן השמש הוא רק הארה בעלמא בחי' אור וזיו השמש, כך הנה האור המאיר משם הוי' הוא רק הארה בעלמא. אך הנה כתיב שמש ומגן דכמו שהמגן הוא נרתק השמש מסתיר על השמש לבלתי יאיר אור השמש, כמו"כ בחי' שם אלקי' מסתיר על בחי' שמש הוי' לבלתי יאיר למטה, ומצד זה נמשך החשך להיות העלם והסתר גמור למטה כו'. וענין הצדקה להיות מאיר שם הוי' בשם אלקים ושיהי' נמשך האור, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ע"ד משארז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה שיהי' גילוי האור. וזהו ענין הצדקה שיאיר שם הוי' בשם אלקי', וזהו מ"ש צדיק הוי' בכל דרכיו ששם הוי' נק' בשם צדיק ע"ש הצדקה כו'. אך הנה כ"ז הוא ע"י מה שנותן העשיר צדקה למטה עי"ז נמשך בחי' הצדקה למעלה כו', והיינו ע"י בחי' הביטול שמה שמשתכר ביגיע כפו נותן לחבירו. וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה, שהצדקה היא שורש לרמ"ח מ"ע, כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא שהם בחי' המשכות פרטיות כמו שבכל אבר האדם נמשך חיות פרטי כך ע"י רמ"ח מ"ע נמשכים המשכות פרטיות, אבל הנה הצדקה היא שורש הרמ"ח מ"ע וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו'.

ומשפט , הנה ענין המשפט הוא בין אדם לחבירו כו'. ולהבין מהו ענין המשפט למעלה, הנה כתיב ועשית חשן משפט, כי הכה"ג הי' נושא ב' אבנים שהיו כתובי' [עליהם] שמות השבטים וכמ"ש ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרי' על האבן השנית כו', והחשן משפט הי' י"ב אבנים שכל שבט הי' על אבן פרטי, וענין המשפט הוא כמ"ש והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וארז"ל בירושלמי וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה בדרום ינתן בדרום, והיינו שכ"א על מקומו יבא בשלום, וכמו המשפט שלמטה שהוא בין אדם לחבירו להציל הנגזל מיד הגזלן, והיינו שיהי' כ"א על מקומו כו', וזה הי' ג"כ ענין חשן המשפט שהי' נכתב כל שבט על אבן א', כי ענין האבן הוא בחי' גבוה כמ"ש משם רועה אבן ישראל, וענין מה שנכתב כל שבט על אבן מיוחד היינו שיהי' נמשך כל שבט כמו שהוא למעלה כו'. וגם הנה המשפט יש בכאו"א כמארז"ל צדיקים יצ"ט