יב

ובהגהות לד"ה אז ישיר הנ"ל) כמו"כ הי' צריך אברם לצאת מארצך הוא בחי' אור כשדים וחרן, שזה"ע שארז"ל במשנה פותחין בגנות בעבר הנהר ישבו אבותיכם, פי' עבר הנהר, נהר הוא בחי' נהר היוצא מעדן, ועבר הנהר הוא ע"ד עוברי דרך ה', שלכן זהו נק' פותחין בגנות, וע"י שיצא מבחי' זו שזהו כמו שכחי עמך ובית אביך, אזי יוכל לבוא לשרשו ע"י בחי' הארץ אשר אראך כו'.

וזהו קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה אפי' עירובי תבשילין, שלכאו' אינו מובן כנ"ל דעדיין לא הי' שעבוד ויציאת מצרים ואיך קיים מצות תפילין קדש כו' והי' כי יביאך כו'. אך הענין הוא דהנה שרש ענין מעשה המצות הם לאתקנא רזא דשמי' קדישא כמ"ש במ"א, והנה יש ז' שמות שאינם נמחקים, ולכאו' אינו מובן הלא בפדר"א איתא עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד שמלשון ושמו בלבד משמע רק שם א' היינו בחי' שם הוי', ומהו ענין ז' שמות שאינם נמחקין, אך הם ז' מדות לך ה' הגדולה כו', והנה ענין המדות הם רק לזולתו, משא"כ מצד עצמותו ית' הרי לאו מכל אינון מדות איהו כלל, והעבודה הוא להמשיך בחי' מדות שיהי' הנהגת העולמות כו', וזהו ע"י המצות.

וז"ע חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ס"ת כי ס' במדבר נחלק לג' ספרים שלכן הם ז' ס"ת, וע"י ז' בחי' אלו ממשיכים אוא"ס ב"ה בז' שמות, שלכן נק' שמות שכמו השם הוא רק לזולתו שהרי לעצמו אינו צריך להשם כלל, ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו להקרא בשם גדול וגבור ורחום כו', וכשממשיכי' אז איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון כו'. ואברם המשיך זה ג"כ, ולכן ארז"ל קיים אברהם כו' להיות כי אברהם ע"י עבודתו המשיך כמו אנחנו ע"י מצות ומעש"ט אחר מ"ת, וכ"ז הוא בארץ דוקא כי המצות נק' בשם זריעה והזריעה היא בארץ דוקא, ולכן בתפלה היא ג"כ סולם מוצב ארצה, וכמו"כ התומ"צ בארץ דוקא, וזהו וזאת המצוה אשר ציוה ה' לעשות בארץ דוקא, ולכן נאמר כל השבח על אברהם דוקא בארץ, הגם שקודם הי' ג"כ ממשיך אך מתחלה הי' רק התעוררות להיות עי"ז לך מארצך אל הארץ אשר אראך ואז המשיך כו'.