ד
הבחירה כו', ובחירה זו הוא ממקום גבוה כמ"ש הן האדם הי' כאחד ממנו שהוא בחי' רצון וממשלה ושליטה כמ"ש במ"א, ע"כ נק' דיורים פקחים כו'.
קיצור. ובחי' יבשה הוא מבחי' יושר שהוא התלבשות, ומזה נמשך יחו"ת שיהי' בחי' יש ונפרד, ומ"מ בחי' זו נק' פקחים שיש להם פה בחי' מדבר גבוה מבחי' חי, והכלים דתיקון שרשו גבוה יותר, וכמ"ש גבי משה מי שם פה לאדם, ועיקר ענין אלמים היינו שאינן בעלי בחירה כי המלאכים יש להם הביטול בטבעם, כלום יצה"ר יש ביניכם, והאדם הוא בעל בחירה ונפקחו עיניכם ונק' פקחים.
ג) ובאוצ"ח בתחלתו יש הג"ה מהרמ"ז האדם הישר יצא מאוא"ס מבחי' שלא הגיע בה הצמצום ונק' רוח, וזה לו יתר שאת על בחי' העגולים שאינם אלא מן האור שנתצמצם, ולכן הוא בבחי' נפש כמבואר לקמן שאין צמצום אלא מכח דין כנודע, וגם הנפש הוא מבחי' דין מפי מהר"י זלה"ה עכ"ל, משמע שזהו מהאריז"ל ממש, והיינו ג"כ כנ"ל כי בחי' מדבר שרשו גבוה מבחי' אלם, וכמו שהמדבר שרשו גבוה מבחי' חי והחכ' תחי', ומדבר הוא בחי' כתר, ומה שבחי' זו מאיר ביבשה וארץ דוקא זהו ע"ד נעוץ תחב"ס דדוקא בסופן שהוא בחי' ארץ שהוא בחי' עפר ודומם שלמטה מבחי' מים שם מאיר מבחי' תחלתן בחי' מדבר, וע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, וזהו אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ולכן ג"כ ארץ קדמה ותכלית הבריאה היא הארץ, וכמ"ש הבחיי להוכיח כן מפסוק יקוו המים בשביל ותראה היבשה, ומפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ ע"ד כי תהיו אתם ארץ חפץ, כלומר שזהו תכלית החפץ והרצון להיות יש וביטול היש שזהו בחי' מל', ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד.
וזהו הושיב בה המלך דיורין פקחין מבחי' מדבר ויושר שלמעלה מבחי' אלמים ועגולים, אך הם עמדו והחזיקו בפלטין כלומר שנעשו נפרדים לגמרי בלי שום ביטול היש, וכענין דור המבול ודור הפלגה שמרדו בהקב"ה, והיינו כי בהשתל' מבחי' יחו"ת שלמטה היש כו' נמשך בהם שנעשו יש ונפרד לגמרי ובעטו מרוב טובה ושלוה, והיינו לפי שהפקחות שהי' בהם נמשך מבחי' עה"ד טו"ר שנא' ונפקחו עיניכם כו', ונמשכו בבחירתם עד הרע ומרדו בהקב"ה ע"כ גרועים הם הרבה מהאלמים אף שאינם בעלי בחירה וכמ"ש בסש"ב פכ"ד, משא"כ קודם חטא עה"ד הי' הפקחות באופן נעלה יותר, ועיין בהרמב"ם במ"נ בתחלתו מזה, עד שהי' נוטה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.