שפ

וז"ש בס"י שלש אמות אמ"ש³ הוא אויר מים אש שהאויר מחבר מים לאש כי אויר גבוה יותר כמו שרואים למטה שהאש נתפס בחוש הראות והמים נתפסים גם בחוש המישוש, אבל האויר הוא בדקות יותר שאינו נתפס בחושי' הנ"ל, ולכן האויר הוא המחבר אש ומים, וז"ש בזוהר דמתחלה לא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימו ברוחא עילאה דע"י הרוח אגלידו המים ור"ל שנקרשו המים ונעשו גלד וקרח, כי המים כשהולכי' הולכים בחוזק והם בבחי' יש כמ"ש כקול מים רבים אבל כשהם נגלדים ע"י רוח צפונית שמנשבת בהם בתוקף ובקרירות גדול ונעשה קרח וגלד הוא ביטול ממהותם ועומדים על בחי' א', וקרח אותיות חרק⁴ כמו החירק הוא רק נקודה א' בחי' ביטול, וז"ש ברבות בראשית על מאמר יהי רקיע בתוך המים, והרי נברא שמים ממאמר דבראשית אלא מתחילה לא הוו קרשי ולבתר אתקרישו, והיינו ע"י רוחא עילאה נמשך בהם בחי' ביטול באש ומים ונתגלדו כחדא.

ואח"כ איתא בזהר וכולא קאים על אורייתא, כי אורייתא מחכ' נפקת ובחכ' שורה אוא"ס ב"ה ולכן מזה נמשך התכללות המדות והוא ע"י קול התורה כי הקול מורכב ג"כ מג' יסודות אש מים רוח כי הקול יוצא מהבל הלב הוא יסוד האש והריאה מרחפת על הלב הוא יסוד המים וע"י התחברות הקנה והלב והריאה יוצא הקול ולכן רואי' כשיש באדם התגברות יסוד א' יש שינוי בקול כו', וע"י קלא דתורה דאורייתא מחכ' נפקת עי"ז הי' קיום העולמות והתכללות המדות חג"ת כי לגבי בחי' דלאו מכל מדות כלל נעשה ביטול בהמדות ונכללין כא', וכ"ז הוא בבריאת שמים.

ואח"כ כ' בזהר ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא ובלשון הגמ' דחגיגה הוא לשון עמודים, כי הנה כתי' כי גבהו שמים מארץ, שמים הוא בחי' התכללות ע"ס דאצי'⁵ אשר שם איהו וחיוהי חד, והארץ הוא מקור ההשתלשלו' נבראי' בע"ג וכמשנ"ת דקיום שמים הוא ע"י רוחא עילאה והוא להתכלל חג"ת כו', כמ"כ ארץ הוא בחי' נה"י והתכללותם הוא ג"כ ע"י רוחא עילאה המחברם, ובחי' נה"י בלשון קבלה נק' בשם כליות יועצות דהיינו בחי' עצה איך להמשיך אלקו' למטה בנבראי' ועולמות דבי"ע כמו עד"מ בגשמיות האדם מייעץ בעצמו איך להמשיך שכל לחבירו, והתכללות ג' בחי' דנה"י הוא ג"כ ע"י אורייתא דהיינו ע"י קיום תומ"צ כמ"ש במחוקק במשענותם, במחוקק הוא אותיות החקיקה דתורה, במשענותם הוא מצות⁶ כי מצות נק' תמכין. וזהו בחי' תמכין שבזהר ועמודי' שבגמ' שע"י תומ"צ דנש"י הוא קיום כל הנבראים ועולמות כו'. והיוצא מכל