שעה

להקריב בשבועות בחלת תודה ושתי הלחם. צ"ע ששבועות אחר ז' שבועות ושבת יום השביעי. וי"ל שזהו ע"ד תורה חדשה דלע"ל שיש מקצת ממנה במ"ת, דאל"כ מאין יהי' חדשות, הלא אין כל חדש תחת השמש, וזה יהי' בביאת משיח במהרה בימינו, שאז עדיין יהיה השמש אלא שמקצתה הי' בעת מ"ת, וגם י"ל שלעתיד יהי' הבינה עיקר ולכן עבודה בבכורות שיחוסם אחר האם דבינה, לכן שבועות אחר ז' ביום המתחלת שבוע שמינית. ושבועות ביום הוא"ו, והכל מודים שמ"ת הי' בשבת להורות שגם חול נתעלה ע"ד שבת ולכן חמץ קרב בשתי הלחם ותודה, וזהו והניף שתי וגו' על שתי הכבשים להגיע הכבש לכשב שי"ן חג"ת דאריך שקודם לחו"ב⁶.

אכן כ"ז הי' במ"ת, אבל לע"ל והחרים לשון ים כ"מ שנוכל לומר לשון ים, מצרים בי"ע ע' בת"א⁷ בי"ע מצרים בי"ע דכלליות, ולכן אז יניף ידו ולא מטה על הנהר השגה, והכהו לז' נחלי' ז"ת דעתיקא דכלליות כדוגמת עתיק לעילא מגלגלתא דא"ק, ומספר ז' ע"ד והי' מספר אשר לא יספר, והדריך בנעלים ע"ד הגילוי מבחי' נעל דשכינתא, רק שישראל ילכו בנעלים, ע"ד מה יפו פעמיך בנעלים, ואז והחרים בחי' שם הוי' שמקור להשתלשלות עד שיניף ידו על הנהר דהשגה הנ"ל והכהו לז' שורש נש"י דז"א בעתיקא. שני דברים קדמו תורה וישראל וישראל קדמו לתורה שהרי בתורה נא' צו את בנ"י, והדריך בנעלים ע"ד ואלה מסעיהם למוצאיהם, מלמטלמ"ע זהו הגילוי לע"ל ע"י הזיכוך דעכשיו ולכן על הנהר דוקא, מי ברא אלה, אלקים דבינה, ולע"ל והחרים ה' דז"א עד שיניף על הנהר דבינה והכהו לז"נ ז"ת דעתיקא והדריך בנעלים מבחי' מסעיהם לבחי' מוצאיהם שקדמו לכ"ד אפילו לתורה כו'.