שנח

כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב וזאת כו' איש האלקי'. פי' איש האלקים היינו שהי' מושל ושולט על בחי' ומדריגת שם אלקים, כי איש הוא מלשון מושל, וכענין שאה"כ ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, והגם כי מהלשון להיות כל איש שורר בביתו שהי' צריך ציווי המלך ע"ז, משמע לכאו' שלפי שבאמת אינו כן לכן הי' צריך ציווי המלך ע"ז, אמנם באמת אינו כן שזה הי' רק לצוות ולהזהיר לעשות כמו שהוא בעצם, וכנודע מדרז"ל שזה הי' עצת מי שהי' צריך לזה, וכן מהראוי שיהי' כן וכמו איברי האדם נשמעים לרצונו, כן האשה שהיא אחת מצלעותיו היא צריכה להיות ציית להאיש שהוא מקורה כו'. ונמצא כי פי' איש האלקי' הוא כנ"ל ל' מושל ושולט על בחי' ומדריגת אלקי' כענין צדיק מושל ביראת אלקי', ומ"מ לא ידע את קבורתו.

[עח)] ולהבין כ"ז צ"ל ענין מ"ת¹⁰ שארז"ל לא ניתנו דברי תורה חתוכין למשה, אלא על כל דיבור ודיבור נאמר לו מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור כמ"ש אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים. וזהו דודי צח ואדום, צח הוא ב"פ מ"ט, גם צח ואדום הוא חו"ג. וי"ל שבתיבת צח שמורה על החסדים יש ברמז גם מ"ט פנים טמא ג"כ להורות התכללות הגבורה בחסד כענין לאכללא שמאלא בימינא. ובעבודה ב' בחי' אלו הם יצ"ט ויצה"ר ששרשם הוא מחו"ג, וכדי להפוך ולהכניע היצה"ר זהו ע"י התורה שנק' עוז ותושי'¹¹, עוז שנותנת כח ביצ"ט, ותושי' שמתשת כח היצה"ר. והענין הוא דהנה כתי' כי שם חלקת מחוקק ספון¹², מחקק בגימט' רמ"ח הוא בחי' רמ"ח מ"ע, וספון הוא מל' ספינה, והיינו שע"י רמ"ח הולכים על הים כמו בספינה, והיינו כי כמו ע"י הספינה גם ברואים שביבשה יכולים לילך בים¹³, ובלא הספינה א"א לברואים שביבשה לילך בתוך הים, וענין השיטה במים זהו רק משך [זמן] קטן ושטח קטן, שאינו שייך לקרותו בשם הילוך כלל, אבל ע"י הספינה יכולים לילך בים כמה וכמה ימים, כן יובן שע"י מעשה המצות שנתלבשו בדברים גשמי' יכולה הנה"א שהיא חלק אלק' ממעל רק שירדה ונתלבשה בגוף הגשמי ובנה"ב המעלמת ומסתרת אורה, אמנם ע"י מעשה המצות הגם שהנשמה נתלבשה בגוף גשמי, וגם מעשה המצות הם בדברים גשמי' מ"מ בהם וע"י יכולים הנשמות להשיג כמו בעלמא דאתכסיא ויתר ע"ז, והרי מכוונת המצוה נעשה לבוש לנשמה בג"ע העליון, והמצוה היא יתר ע"ז הרבה כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שהיו צריכים לקרי"ס, דהנה כל האותות והמופתים שהיו במצרים הי' בכדי שיהי' יצ"מ שיצאו מגלות עול פרעה, אבל קרי"ס לכאו'