שנז

והענין דחגה"ש הוא יום החמשים³ מיצ"מ וכמ"ש תספרו חמשים יום, ואין סופרים כ"א מ"ט יום, והיינו כי יום הנו"ן א"א לספור אותו היינו להמשיכו ע"י בחי' אתעדל"ת דספה"ע, כ"א כאשר סופרים מ"ט יום אז ממילא מתגלה אח"כ בחי' שער החמשים כמ"ש בלק"ת⁴.

[עז)] דהנה ארז"ל במשנה דאבות עשרה דברים נבראו⁵ בערב שבת בין השמשות, וי"א אף קבורתו של משה, ופי' הה"מ בס' או"ת⁶ כי יום ולילה זהו חו"ג והמחברם הוא מבחי' האין דחכ', ע' בד"ה לך לך⁷ בענין דאיברו שמיא מאש ומיא ולא הוי גלדא ואתגלידו בההוא רוחא עילאה, ובחי' אין זה הוא בחי' בין השמשות וכמשנת"ל ענין בין השמשות, וזהו שאר"י בין השמשות כהרף עין, י"ל בחי' בריקת וסקירת אין דחכ'. אמנם עדיין צ"ל מדוע המספר עשרה דברים דוקא שנבראו בערב שבת בין השמשות. והענין הוא דהנה מה שנברא העולם בעשרה מאמרות זהו מבחי' ע"ס אך הם בחי' ע"ס שבמל'⁸, אמנם עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הם ג"כ נגד ע"ס אך [הם] בחי' ע"ס דאצי' או עוד גבוה יותר בחי' ע"ס הגנוזות, וכדי שיוכלו לבוא לבחי' בריאה להיות נבראי' גשמי' כו' לא נמצא לפניהם זמן כ"א בין השמשות שהוא אינו זמן שנוכל לאמר כי הוא זה יום או לילה, כ"א או יום ולילה או לא יום ולא לילה, וכל זמנו הוא הרף עין זה נכנס וזה יוצא, ומקוצר זמנו מובן ענין ביטולו כו', ולכן בחי' זמן זה מוכשר שבו יבואו לידי גילוי דברים אלו שנבראו בערב שבת בין השמשות שהם רובם ככולם יוצאים מדרכי הטבע, וכמו פי האתון והבאר והמן כו', ולכן ג"כ הם עשרה דברים נגד ע"ס. ולפ"ז צ"ל מהו וי"א אף קבורתו של משה. והענין דהנה ארז"ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, היכן מת משה בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ונבו בחלקו של ראובן, והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתי' וירא כו' חלקת מחוקק ספון⁹, מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין, מי הוליכו מלמד שהי' משה מוטל בכנפי שכינה, ומלאכי השרת אומרים צדקת כו', ושם י"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם, וכתיב התם ויהי שם, א"ר חמא בר"ח אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור