שנ

ויבן ה' אלקי' את הצלע בבחי' התיקון עד"ז צ"ל מעין זה בתהו, אבל עצם הנקודה דים לא נתבטל כלל גם לפי' הזהר"ק שהרי ביאר רק ענין שלא יש פעולה ממה שנשארה. ומה שפי' רבינו ז"ל בחי' מס"נ דתפלה או קבעומ"ש זהו עצם נקודת פנימי' המל' כו', ומ"מ י"ל גם לדברי רבינו ז"ל ג"כ לא יש תועלת כ"כ ממה שנשארה המל', אם כי פי' אתבטלת זהו דוקא כשיש אח"כ בחי' שש שנים, והיינו שפי' ושבתה הארץ זהו בחי' מס"נ דתפלה ארעא אתבטלת, וצ"ל תחלה ושבתה בחי' אתבטלת ואח"כ שש שנים זהו שיתא סדרי משנה, אמנם בתהו שז"ת נפלו בשבירה, א"כ לא יש בחי' השש שנים וממילא אין תועלת מבחי' ביטול המל', וז"ע בחי' התיקון לברר הניצוצות דתהו שנפלו בשבירה, וזהו ויוסף יסוד ז"א ששורשו ביסוד דא"ק, הורד מצרימה לעשות הכנה להבירור דשם שיבררו ישראל ע"י השעבוד ע"ד מצרף לכסף כמ"ש במ"א³¹, עד שהוסיפו לו ה' עילאה משמו של הקב"ה שעי"ז גמר העי"ן לשון כמשרז"ל בסוטה די"ג ב', והיינו שזהו הוראה על הבירור, וכ"ז בא לו ע"י שעמד בנסיון באשת פוטיפר והיינו כמ"ש הרמ"ז שס"ם ונוק' נתלבשו בפוטיפר ואשתו, ואם היו מנצחים את יוסף ח"ו הי' מאבד העולם לגמרי, וכמארז"ל נטל הקב"ה אבן שתי' (שממנה הושתת העולם) בידו וא"ל אם אתה נוגע בה הריני משליכה ומחריב את העולם, וי"ל שעיקר קיום העולם הוא בג' דברים שהעולם עומד עליהם, ולהיפך ח"ו מוטב שיאבד העולם ע"ד ששבר משה הלוחות בכדי שלא ידונו בחמורה כידוע מארז"ל בזה, או י"ל ע"ד שבה"כ דתהו שהי' בכוונה סותר ע"מ לבנות התיקון כמשנ"ת לעיל מזה. אמנם ע"י שעמד בנסיון הנה עי"ז נתדבק בשכינתי' כמ"ש בזהר ורמ"ז, עי"ז ולאום מלאום יאמץ, ולכן עי"ז זכה למלוך ולידע ע' לשון היינו לברר את בחי' ע' לשון הוא בחי' ע' שרים כו', וכן כל איש אשר רוח ה' בקרבו יוכל לבוא לבחי' זו ע"י שמירת הברית שלא יפגום ח"ו, והעיקר בזה הוא לאו דלא תנאף, ועי"ז אתדביק בשכינתי' וזוכה להאי עדות, ומאי איהו ה"א עדות ביהוסף כו' כמ"ש בזהר.