שמט

היא אור וכמ"ש ותורה אור לכן היחוד ע"ד איהו וחיוהי, וכשלומד תורה אזי הוא מדבר דבר ה' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, תען לשוני אמרתיך כעונה אחר הקורא, וכמ"ש המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך, וכח זה הוא ממ"ת שזהו תיבת לאמר שבפסוק וידבר כמ"ש ביאור ד"ז במ"א²⁸.

וזהו ענין רצוא ושוב, רצוא הוא בחי' התשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה הוא בחי' ועמך לא חפצתי כו', אך אם רץ לבך שוב לאחד הוא בחי' והיו הדברים האלה בדברי תורה הכתוב מדבר, שזהו בחי' אחד עצמו דיחו"ע, כי אורייתא וקוב"ה כולא חד בחי' איהו וחיוהי כנ"ל, גם לפי' חיוהי מוחין ג"כ זהו בחי' איהו וחיוהי כי אורייתא מחכמה נפקת.

[עא)] אמנם כ"ז הוא בבחי' התיקון שיש בהם בחי' ההתכללות בבחי' רצו"ש, אבל בתהו לא הי' בהם בחי' ההתכללות כ"א נקודות זה תחת זה, והאור הי' בהם בריבוי כמ"ש במ"א²⁹, ע' בד"ה אם בחוקתי והביאור (ך"ו³⁰), לכן הי' בהם שבירה שנשברו הכלים ונפלו רפ"ח ניצוצין בשבה"כ, והאורות נסתלקו, עד"מ תיבת ברוך שיש בו השכלה בל"א גילובט, וכאשר מפרידין הבי"ת בפ"ע ורי"ש בפ"ע וא"ו בפ"ע כ"ף בפ"ע הלא לא יש בהם השכלה כלל, ועד"ז יובן בענין שבה"כ דתהו. אמנם בחי' המל' לא נשברה להיות כי מדת המל' בעצמה ה"ה סובלת ב' הפכים יחד, שהיא היא עצמה היא בחי' רוממות והתנשאות, ומ"מ ה"ה בחי' יראה בחי' ירושלים שלימות היראה, והרי זהו שני הפכים, ועכצ"ל שיש בה בחי' הביטול ביותר עד שיכולה לסבול שני ההפכי' יחד, ולכן מצד הביטול ומה גם שאינה דומה לשארי המדות כמו חסד שהוא חסד ולא גבורה, וכן במדת הגבורה שהיא רק גבורה ולא חסד, משא"כ בחי' מדת המל' ה"ה סובלת ב' הפכים כנ"ל, לכן לא הי' בה שבירה כ"א ביטול, שזהו שא' וארעא אתבטלת לפי' הזהר"ק זהו מחמת כי אם אין נחלים אין ים, וכמשנת"ל באריכות בענין נחלים וים, וכן מ"ש שהנוק' צריכה לקבל שפע החסדים בכדי להמתיק הגבו' שלה, ונמצא כי ז"ע היחוד דזו"נ. אמנם לפי' רבינו ז"ל ארעא אתבטלת היינו בחי' מס"נ דתפלה או קבלת עומ"ש. ובאמת י"ל דלא פליגי כלל, והיינו כי מ"ש בזהר"ק אם אין נחלים אין ים, צ"ל הלא כתי' יקוו המים ונמצא כי יש בריאת הים גם בלתי שפע הנחלים ג"כ, ועכצ"ל שעצם בריאתה זהו בחי' עצם נקודת המל', ומה שמקבלת מהנחלים זהו ע"ד כמו בתיקון שממל' דט"ס נעשו ע"ס במל', כן הי' עד"ז בתהו גם כשלא הי' בהם בחי' התכללות, וכן בענין היחוד כנ"ל ז"ע כמו