שמ

תולדותם, אך הנה היא מוסתרת ונעלמת, וע"י בחי' התבוננות יכול כ"א להוציאה מהעלם אל הגילוי מאחר שכבר ישנה בהעלם בטבע תולדתו שלכן נק' אהבה טבעית. אבל עוד יש פי' ואהבת לשון הבטחה²² היינו סופך לבוא לידי אהבה, זהו מעלת ומדרגת אהבה דאהרן²³ שהוא בחי' אה"ר שלמעלה מן הטו"ד שאין זה ביכולת האדם לבוא ע"י התבוננות כ"א כשנותנים לו מלמעלה, ואינו דומה לבחי' אהבה הטבעית שנמשכת מהתבוננו', שזהו ע"פ השגת השכל וה"ז בבחי' הגבלה, שזה"ע לאהבה את ה' כי הוא חייך, והיינו כמו האדם אוהב חיי נפשו, כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים כו', מהתבוננות זו נמשך לו בחי' אהבה, משא"כ אה"ר דאהרן הוא אהבה שבלי גבול לצאת מהכלי כו' היפך הגבלת השכל כו', היא הבאה מלמעלה כו' ע"י המשכת אהרן כה"ג כי אהרן הוא אותיות נראה והיינו בחי' באורך נראה אור, באורך דוקא הבא מלמעלה כו', וזהו שרש ההפרש בין אהבה דאהרן לאהבה דאברהם אוהבי. אמנם בכדי להיות המשכת אה"ר דאהרן, הגם שהוא בעצם בלי גבול, מ"מ הנה אין נותנים זה לאדם כ"א לפי ערך אהבה הטבעית שבכח האדם ההוא להתגלות ע"י ההתבוננות בה' אחד כו', וכמארז"ל כל המאריך באחד²⁴ מאריכין לו ימיו ושנותיו, פי' אחד הוא ההתבוננות איך דכולא קמי' כלא חשיב, שהגם שנבראו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, מ"מ הם בטלים בתכלית לגבי אור א"ס ב"ה אלופו של עולם כמשנ"ת ביטול הגשמיות לגבי הרוחני' בד"ה מי כמוכה²⁵, ועד"ז יובן בגבוה מעל גבוה עד המקור הא' שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו ית'. וכאשר מאריך באחד, פי' באריכות ההתבוננו', שלפ"ע האריכות לפ"ע זה יוצא אצלו האהבה הטבעית מהעלם אל הגילוי כו', אזי מאריכין לו ימיו, פי' יום הוא בחי' חסד כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו, והיא בחי' אהבה דאברהם איש החסד, ופי' מאריכין לו ימיו שנמשך לו מבחי' א"א²⁶ הוא בחי' ורב חסד שלמעלה מהחכמה כו'. אמנם מ"מ זהו דוקא כשמאריך באחד דוקא, הוא בחי' האהבה דאברהם אוהבי כו'.

ונמצא כי בחי' אה"ר שורשה מבחי' מדות שלמעלה מהשכל. ועד"ז יובן ענין ז"א הגם כי לידת ז"א הוא מאימא כו', מ"מ שרש ז"א בעתיקא אחיד ותליא הוא בחי' טורי חשוכא מדות שלמעלה מהשכל כו'. ולפ"ז יובן ג"כ בבחי' המל' שבנין המל' הוא מט"ס שמבחי' מל' דט"ס דאצי' נבנית המל' להיות בבחי' פרצוף.

[סה)] וזהו ענין כל הנחלים הולכים אל הים כמשנת"ל באריכות, והוא ג"כ בחי' האיתנים שהם מוסדי ארץ כמשנת"ל בענין יסוד כו'. אך מה שהיא