שלט

דאל"כ הי' צ"ל בנין המל' בכל ר"ח כמו בר"ה והי' צריך לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות כו' אלא כנ"ל.

[סד)] והנה ענין היחוד שמקבל הלבנה מבחי' השמש, הן אמת שבחי' שמש הוי' הוא מבחי' חכ' ואילך, והיינו שז"א נק' שמש, וגם החכ' נק' שמש הוי' כמ"ש הוי' בחכמה, וכתי' ממזרח שמש וזרח השמש שהוא בחי' יסו"א כמ"ש במ"א¹⁷, ונמצא כי היחוד הוא מבחי' ז"א וע"ס, מ"מ שרש היחוד הוא מאוא"ס שלמעלה מהחכ', וכמ"ש בלק"ת בד"ה אלה פקודי¹⁸ משכן העדות, שבכדי להיות יחוד חו"ב שרש ההמשכה הוא מבחי' ישת חושך סתרו בחי' כתר, וכן בענין יחוד זו"נ דבחי' שימשא וסיהרא מאחר שיחוד זה נמשך גם מבחי' החכמה דכתי' ה' בחכ', הנה גם לצורך יחוד זה נמשך המשכה מלמעלה מהחכ' ואינה דומה לשאר יחוד זו"נ כו', ומה גם כי שורש ז"א בעתיקא¹⁹ אחיד ותליא²⁰, והיינו כי הגם שבינה היא אם הבנים והיא המולדת ששה בנים הם ו"ק דז"א, מ"מ שורש ז"א בעתיקא אחיד ותליא, וכמו"כ במל' בנין המל' הוא מט"ס דע"ס שזהו ענין כל הנחלים הולכים אל הים, ושרש יחוד המל' נמשך הכח ע"ז מלמעלה מהשתלשלו' ומ"מ נמשך דרך חו"ב, והעיקר יחוד זו"נ.

וביאור ענין ז"א בעתיקא יובן דהנה לידת המדות אהוי"ר זהו מבחי' ההתבוננו' דבינה, דהנה כתי' ואהבת את הוי' אלקיך, פי' ואהבת ל' ציווי ולכאו' יפלא איך שייך לשון ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב, אך הענין דהציווי הוא על התבוננות שיתבונן בגדולת אוא"ס, ועי"ז יבוא לבחי' אהבה הטבעי' שיש בכאו"א מישראל בירושה לנו מאבותינו. ולכן יתכן ל' ציווי על בחי' אהבה זו, שהרי ביכולת האדם להוציאה מהעלם אל הגילוי ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש איך שה' אחד בחי' יחו"ע, ומפני שלא כל אדם יוכל לבוא להוליד אהבה מהתבוננו' דיחו"ע לכן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שם כבוד מלכותו הוא בחי' הארה דהארה דהארה כמ"ש במ"א²¹, ובחי' זו היא לעולם ועד כל העליות בנו"ן אלפים יובלות, ועי"ז בא לבחי' ואהבת כו', וזהו בחי' האהבה שהמשיך אאע"ה בנש"י בטבע