שלא

[נח)] ולהבין הענין צ"ל שם א"ק מהו¹⁹, שלכאורה הוא מורכב מב' ענינים שונים ונגדיים זל"ז, ששם אדם אינו נופל אלא על הנברא מאין ליש כמ"ש ויברא אלקי' את האדם בצלמו, ושם קדמון פירושו היפוכו שהוא קדמון ולא נברא, שלכל נברא בהכרח שיהי' הבורא אותו קדם לו, משא"כ קדמון, ולכן א"ס ב"ה הוא קדמון לכל הקדומים שהכל נמצאים מאתו ית' שממנו ית' נמצאו כל הנמצאים, ובתי' א"ק הרכיבו ב' הבחי' יחד, וממ"נ אם הוא בחי' אדם אינו קדמון ואם הוא קדמון אינו אדם. אך הענין הוא שצ"ל מה"ע האדם, דהנה האדם הוא נחלק לבחי' בפ"ע בהד' בחי' דצח"מ, והגם כי לכאו' יתרון האדם על הבהמה להיותו בר שכל וחכים להבין דבר, משא"כ הבהמה. אך באמת אינו כן, שהרי גם הבהמה יש לה קצת שכל שהרי תזהר לבלי תנזק באחת הבורות והפחות והאבנים וכדומה, או תמשך למקום אשר המאכל שם שזהו קצת השכלה, ומה גם כי השועל שהוא פקח שבחיות ואנו רואים שיש לו השכלה בפרטי' שונים יותר מהאדם, שהרי כשירצה האדם ללוכדו הנה הוא מגדר כל הדרכים לפניו לבלי יוכל להנצל מאתו, ועכ"ז הנה הוא ממציא לו דרך איך לברוח מאתו, ונמצא כי השכלת השועל מרובה יותר, שהאדם בשכלו לא בא ע"ז מה שהמציא השועל דרך איך לברוח, ועכ"ז הנה השועל בכלל וסוג מין החי יחשב, ומחמת השכלתו לא יצא מכלל בעלי החי להיות נמנה בסוג אחר, רק הוא נק' פקח שבחיות, שגם שם זה מורה שיש ענין השכל והשכלה בבעלי החי רק שהשועל הוא הפקח שבהם כו'. אלא עיקר מעלת האדם הוא להיותו מדבר²⁰, משא"כ כל הבעלי חי אפי' הפקח שבהם, או אפי' הארי שהוא מלך שבחיות, עכ"ז לא נמצא הדבור כלל, ולכן תרגמו האונקלוס ותרגום יונתן ע"פ ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא מה שלא תרגמו כן ע"פ תוצא הארץ נפש חי', היינו להיות כי נפש חיה שבאדם יתרונו על נפש החיה שבבהמה וחי' במה שהוא מדבר, ולכן תרגמו לרוח ממללא בחי' הדבור, והיינו מפני כי כל שורש ומקור בחי' הבע"ח הוא מבחי' החכ' כמ"ש והחכ' תחי', שהחכ' הנה הוא בחי' שרש ומקור הראשון לכל בחי' הבעלי החי, אבל שורש דיבור האדם הוא מבחי' מדבר בחי' הכתר כנודע²¹, וזהו בחי' יתרון האדם על הבהמה וחי' במה שהוא מדבר כו'.

[נט)] והנה אנו רואים שכל עיקר פעולת הדיבור הוא שמגלה לזולתו העלם הצפון בלבו או במחשבתו ושכלו, שבלא הדבור לא יוכל זולתו להבין מה