שכט

ממנו זמן רב ומ"מ אינו חסר כלום, וכמשנ"ת מזה במ"א⁹. ועד"ז יובן אצי' העליון שעם שנאצלו ע"ס, מ"מ גם לאחר אצי' אינו שייך לומר שום שינוי כלל וכלל, ואני הוי' לא שניתי כלל מקודם האצי' לאחר האצי' וכמ"ש בעה"ק ח"א פ"ג שמפרש עד שלא נברא העולם על עולם האצי'¹⁰, והיינו כי אצי' הוא רק הארה מועטת מאד, וענין האצי' הוא גילוי ההארה זו מבחי' ההעלם אל הגילוי. והגם כי איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד¹¹ בהון, ואצי' הוא אלקות, מ"מ למה אמרו איהו וחיוהי חד שאם גם קודם האצי' הוא כמו האצי' א"צ לומר שהן חד, וגם אם נאמר שהם שוין א"כ מה נאצל, אלא שזה אמת ויציב שבאצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, והיינו שכמו שבחי' איהו מתייחד עם בחי' גרמוהי להיות חד בהון לברוא בהן וע"י בחי' יש מאין כן בחי' איהו מתייחד עם חיוהי עוד ביחוד נפלא יותר, שלכן לא נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד אלא אמרו בכל אחד מהן לשון חד בפ"ע שזהו להורות שהיחוד שמתייחד בחי' איהו עם חיוהי הוא יחוד היותר נעלה ונפלא ביתר על היחוד שמתייחד עם גרמוהי, ומ"מ גם עם גרמוהי מתייחד להיות חד בהון, כן נבין שעם שא"ס שלפני האצי' אינו בערך האצי' כלל, מ"מ בחי' איהו שלפני האצי' מתייחד ביחוד נפלא עם בחי' חיוהי כו', ומ"מ לגבי בחי' איהו עצמו שלפני האצי' הנה האצי' היא רק הארה מועטת שאין בערך כלל עד שנוכל לומר שאין ערוך לך כלל, היינו בחי' האצי' נגד בחי' א"ס שלפני האצי' וכנ"ל בשם הת"א בד"ה פתח אלי', וע' מענין איהו עצמו בביאור על פך"ג שבסש"ב (רי"ג)¹² בענין איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד. ולפ"ז בכדי שיהי' התהוות האצי' מא"ס המאציל זהו ע"י ממוצע, והוא בחי' הכתר שהוא ממוצע בין א"ס המאציל ובין אצי' העליון, וכמו שבממוצע צ"ל ב' בחי', והיינו מה שהוא מסוף בחי' המאציל ומה שהוא בערך האצי' וזהו בחי' עת"י ואריך אנפין, עת"י הוא בחי' המתנשא מימות עולם, מלשון המעתיק הרים שנעתק ונבדל גם מהיות עדיין מקור לאצי' כ"א הוא מעלים בתוכו הארת הא"ס, וזהו בחי' ים וכמו ים סוף מעלים בתוכו הארת האצי' בכדי שיוכל להיות בחי' ארץ, היינו בחי' המל' שנעשה כתר ועתיק לבריאה וההעלם הוא סיבה לגילוי כנ"ל באורך, כן יובן ג"כ בבחי' עת"י שלהיותו נעתק ונבדל ומעלים בתוכו אור הא"ס ה"ה סיבה שיוכל להיות בחי' אריך אנפין שהוא מקור לאצי', ולכן דעת הרמ"ז שאצי' נחשב מבחי' חכ' דאריך והיינו להיותו מקור וערך לאצי', ובחי' זו נק' לגבי אצי' בשם ארץ.