שכח

והענין דהנה הגם שנת"ל בענין איתן שהוא בחי' מ"ה דחכ' שלכן הוא כמשמעו קשה בחי' העדר ההשפעה כנ"ל, מ"מ הנה כתי' והחכ' מאין תמצא שמציאות התהוות החכמה מאין דכתר ה"ה בדרך מציאה⁴, וכמו מי שהוא מצא מציאה שאינו יודע מאין הוא בא, שהרי אם יודע בעליה אין זה בכלל מציאה כלל, רק מפני שיודע שזהו של חבירו צריך להשיבו, עד"מ אם ראה ממי נפל צריך להחזיר לו כמ"ש בשו"ע חו"מ הל' אבידה ומציאה סי' רס"ב ס"ד, ושם מציאה שחייב להכריז הוא שמצא ואינו יודע של מי הוא, וכמשנ"ת פרטי הנצרכי' למציאה בריש הל' אבידה ומציאה סי' רנ"ט ס"ב. ועד"ז יובן בענין מציאות התהוות החכ' מבחי' אין דכתר, זהו ע"ד מציאת המציאה הנ"ל. ונמצא מובן כי אין ערוך כלל וכלל החכ' והאצי' לגבי א"ס המאציל, שהרי אין דרך להתהוות החכמה כ"א ע"ד שתמצא מאין כמציאה כו', שהרי באמת העשי' לגבי האצי' הוא יותר חשוב ערך מאצי' לגבי א"ס כמ"ש בת"א בד"ה פתח אלי'⁵, שהרי בכדי להיות בי"ע צ"ל תחלה אצי', ונמצא כי אצי' היא מ"מ הקדמה לבי"ע, אבל בכדי להיות אצי' זהו ע"י צמצום ומקום פנוי. וביאור הענין דהנה כתי' בראשית ברא אלקי', פי' בראשית ב' בחי' ראשית ח"ע וח"ת וגם אפי' בחי' ח"ע היא ג"כ ברא אלקי', פי' שגם החכ' נחשב בריאה לגבי בחי' אלקי' דכתר, וכמ"ש אנכי ה' אלקיך אנכי מי שאנכי בחי' כתר הוא אלקיך, ולגבי בחי' אלקי' זה החכ' שהוא ראשית האצי' נחשב לבחי' בריאה כמו בי"ע שהם בריאה יש מאין. וי"ל פי' כמו שבי"ע הם נבראי' מבחי' אין, כן אצי' הוא נאצל מבחי' אין דכתר שנק' ג"כ אלקים. ויותר י"ל שאצי' לגבי אלקות נחשב לבריאה כמו בי"ע. וז"ע בורא קדושים ישתבח שמך, שהקדושים בכ"י יהללוך סלה וכל העליות הוא בבחי' שמך לבד, וזהו אשר שם שמת בארץ א"ת שמת אלא שמות, כמ"ש מזה בלק"ת פ' בהר בד"ה את שבתותי תשמורו⁶ באורך יעו"ש.

[נו)] והענין הוא דהנה אצי' הוא מל' ויאצל מן הרוח דכתי' גבי משה, הנה גם לאחר שנאצל הרוח מן משה וניתן על ע' איש הזקנים מ"מ לא הי' משה חסר כלום⁷, וכמ"ש רש"י למה משה דומה באותו שעה כנר המונח ע"ג המנורה⁸ והכל מדליקין ממנה ואיננה חסר כלום, וא"כ ענין אצילות הרוח דמשה הי' רק כמדליק נר מנר שאינה חסר כלום, וממילא ההארה הנאצל הוא הארה בעלמא, שאם הי' איזה תפיסות הי' נחסר ממקום אצילתן, אלא זהו כמשל הריח כשמריחין