שכב

ועפ"ז יובן ג"כ ענין השבחים ששיבחו אותו שר' יהודה הוה קרי לי' שבת²², והיינו שכמו השבת הוא קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא וכנודע שהשבת נותן כח בששת ימי החול, וע"ד מ"ש כי תבואו אל הארץ ושבתה שש שנים וגו', שמשמע מיד כי תבואו ושבתה, ובאמת היו השש שנים תחלה, אך נת' ע"ז שלהיות כי שביתת השמיטה נותנת כח בהשש שנים לכן נאמר ושבתה תחלה, ע' בלק"ת בד"ה כי תבואו ושבתה²³, ובד"ה כי תבאו ושבתה שלא נדפס (למ"ד)²⁴. וכ"ה בשבת, וכנודע שעד יום ד' הוא בתר שבתא, ומיום ד' ואילך הוא קמי שבתא, והיינו שכל שבת הוא הוא הנותן כח לפניו ולאחריו. ועד"ז רשב"י שהי' ממוצע בין התנאי' שנק' איתן ע"ש שהיו סמוכים איש מפי איש עד משה, ואם כי נת' בד"ה וסמך את ידו²⁵ על ראש העולה שענין הסמיכה הוא נתינת הכח, ולכן צ"ל בידים בחי' דבר גשמי דוקא יעו"ש, מ"מ בכדי שיומשך שפע הפנימי דבחי' איתן שהוא בחי' שפע דחכ', והיינו כי חכמה הוא כ"ח מ"ה ונת' בפרד"ס שבחי' כ"ח שבחכ' זהו בחי' יחודה עם הבינה, אבל בחי' מ"ה שבחכמה זהו בחי' ביטול החכ' לגבי הכתר²⁶, ולהיות כי זהו בחי' שלמעלה מהשתלשלו' שזהו בחי' מוחין דאבא, שנת' בלק"ת בד"ה מצה זו ובד"ה פקודי ובד"ה ולא תשבית²⁷, שבחי' מוחין דאבא הם למעלה מהשתל', וע' בסש"ב פ"ג ופי"ח, אי לזאת בכדי שיומשך עליו גם בחי' שפע הפנימי לזה קרי לי' שבת, והיינו כמו שבת הוא בחי' הפנימי' כו' שלכן שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, כן רשב"י הי' הממוצע שיומשך להם ע"י מבחי' שפע הפנימי דמ"ה דחכמה כו'.

[נב)] ומה שאמרו פני האדון דא רשב"י היינו לפי דכתי' הנה האדון ה' צבאות מסעף וגו'²⁸, פי' ה' צבאות הוא בחי' שם שבבריאה אות הוא בצבא דילי' וכמ"ש בת"א בד"ה ויהי וגו' יצאו כל צבאות ה' בפ' בא²⁹. ואומרו האדון ה' הוא להיות כי על שם הוי' שייך לאמר גם ל' אדנות ג"כ להיותו מחי' ומהוה, וכמשארז"ל במד"ר ששאל הקב"ה מאדה"ר ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי' שאתה אדון לכל בריותיך³⁰ הה"ד אני הוי' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדה"ר, ולכאו' אינו מובן כלל,