שיט

ענין השבח מה שמשבח אותו הנברא פרטי, הלא כתיב אני הוי' לא שניתי שלא יש ח"ו שום שינוי בין קודם שנבה"ע לאחר שנברא העולם, שלכאורה זהו יפלא איך לא ימצא שינוי, הלא מתחלה לא הי' העולם ונבראים, ועכשיו יש, ה"ז שינוי גדול, וע"כ לגבי הדבר שנתהוו ממנו צ"ל ג"כ שיש קצת שינוי, שהרי יש כח הפועל בנפעל, ואיך אומרים אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע. אך הענין ידוע שזהו מפני שכלליות השתלשלו' העולמות שנתהוו הוא רק מהארה בעלמא¹³ שאינו נוגע לעצמותו כלל וכלל ואינו תופס מקום כלל ההארה שנמשכה ונבהקה מאתו ית' להוות העולמות, אשר לכן אני הוי' לא שניתי כלל כמ"ש מזה במ"א באורך וכנ"ל. ואי לזאת תגדל הקושיא בענין סידור שבחו של מקום, וענין הללוי' מהו ענין ההילול ומה תופס מקום ענין הילול זה. אך הענין הוא דהנה מזה עצמו להיותו אינו תופס מקום כלל כלליות העולם וכל אשר בה, לזאת ע"י השבח וההילול אנו מעוררים אותו ית' שיומשך ההארה ורצון חדש (היינו לחדש הישנות מה שעלה ברצונו) על חידוש הישנות בחי' חיות העולמות בבחי' פנימי', שז"ע זכרונות כמ"ש במ"א שמבקשים שיזכור על הדבר¹⁴ שבעצם רחוק הוא מזה, וכ"ה ענין ההילול שבכל יום, להיות כי אדם נידון בכל יום וכמ"ש לרגעים תבחננו כמ"ש במ"א¹⁵, והיינו שכמו שאנו רואים עד"מ במי שהוא נדבן בעצם ואעפ"כ יכול להיות שמצד איזה טרדא או שאר מניעה ישכח על העני המקבל ודורש טובתו, וכ"ש מי שהוא כילי בעצם, הנה ע"י השבח שמשבחים אותו עי"ז יתעורר¹⁶ מדת נדבנותו, או רחמנותו עכ"פ בכילי, להשפיע טוב וחסד להעני הצריך לזה בהשפעת חיי שעה. ועד"ז יובן בענין סידור שבחו של מקום שלהיות שכלליות ההשתלשלו' הוא מהארה קטנה ומועטת שאינו בערך כלל להמשפיע, יותר מטיפה נגד הים כמ"ש במ"א באריכות¹⁷ וכנ"ל, ובכדי להיות ההתהוות זהו ע"י שנמשך מיש האמיתי לאין ומאין ליש כנ"ל, אי לזאת מצד גודל שפלותינו אין אנו כדאי כלל להיות בזכרונו להשפיע לנו טוב וחסד כו', לכן אנו מעוררים אותו בשבחים איך שהללו את ה' מן השמים כו' והללו את ה' מן הארץ וגו', וכל ריבוי השבחים שאנו משבחים ומעוררים הוא בכדי שיפנה ויתעורר ברצון להשפיע גם למי שאין ערוך כלל וכלל היינו כלליות ההשתל', ואח"כ מתפלל על