שז

וממנה דוקא נמשך אח"כ בבי"ע, כי בחי' אוא"ס שמאיר בבחי' המדות עליונות דאצי' א"א שיבואו בבחי' הגילוי תחלה בבי"ע אם לא ע"י המל' כנ"ל, כי באצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, שהחסד דאצי' הוא בבחי' א"ס ממש, ואין ערך כלל בחי' חסד דבריאה שהוא בחי' גבול מחנה מיכאל באהבה לקבל ההשפעה בהשתלשלו' מבחי' חסד דאצי' שבלי גבול, וכמ"ש באגה"ק בענין ואנכי עפר ואפר וכמשי"ת¹² אי"ה, אם לא ע"י שמתעלם תחלה אור החסד זה בבחי' מל' וממנה יורד אח"כ השפע בבי"ע, כי מדת מל' הוא רוממות והתנשאות, וכמ"ש המתנשא מימות עולם, ודרך כלל ההתנשאות הוא בחי' הסתלקות[ednref_65_ח] שלא ירד החיות עליהם כ"כ, ולכן נק' בחי' מל' ים להיות כמו שהים מעלים ומכסה על הנבראים שבתוכו כן בחי' המל' מעלמת ומכסה על בחי' המדות דאצי' שמאירים בתוכה¹³.

[מ)] ויובן דבר זה מהארת האור שמאיר מהלבנה¹⁴ שידוע שסיהרא לית לה מגרמה כלום, והיא בעצם חשוך, רק מה שמקבלת מהשמש, והנה אנו רואים שהארתה שהיא מארת אח"כ אינו דומה כלל וכלל להארת השמש שמבהיק ומאיר, עד שלא יתכן כלל וכלל לאמר שזהו הפרשת הארה מאור השמש, אלא שע"י קבלתה היא משנית את האור לגמרי להיות מהות אור אחר ממש, דאם הי' מאיר הארה זו עצמה שמקבלת מהשמש הי' עצם האור שוה לאור השמש רק שהי' במיעוט, וכמו במים עד"מ טפה נגד הים ה"ה הפרשת חלק קטן מאד ועכ"ז ה"ה מהות המים כמו המים שבים ונהר, ואם יבלע בספוג עד"מ או בלבד המים היוצאי' מהם אח"כ ע"י שסופגי' אותו הנה הוא מהות המים שנבלעו בתוכו, והיינו מפני שהספוג או הלבד אינו משנה מהות המים כלל, להיות כי המים מכונסים בהם כמו בכלי ממש ולא בדרך הלבשה והתעלמות כלל, פי' שההעלם בהם הוא ע"ד כיסוי הכלי המכסה על המים, אבל לא כן העלם בחי' אור הלבנה על אור החמה שמפני שמעלמת ע"ד התלבשות שאור החמה מתלבשת בלבנה ע"ד משפיע ומקבל ה"ה משנה את האור לגמרי עד שנעשה או"ח ממש.