שג

עתה, אמנם כך עלה ברצונו ית' שיהי' התהוות הנבראי' שוה כמותם והיינו שחיותם יהי' לפ"ע קבלתם הגם כי ביכולתו הי' בא"א כו'.

[לו)] ועפ"י הקדמה זו יובן ענין קרי"ס, דהנה ים ויבשה הוא בחי' העלם וגילוי שהיבשה היא בחי' ארץ הוא בחי' גילוי, משא"כ ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא שנק' עלמא דאתכסי' ע"ש היותו מכוסה ונעלם מגילוי, והנבראי' שבים ה"ה מכוסים במי הים שזהו מורה ג"כ על בחי' היחוד שלהם בשרש ומקור המהוה אותם, שהרי קבלת החיות שלהם הוא באופן שיהיו מובלעים במי הים והים מובלע בתוכם ונק' ברואי' הנבראים ממים כלשון רז"ל כל שהוא מבריאות המים, משא"כ בברואי' שבארץ אם כי הכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה האם נאמר על החמה לשון מבריאות הארץ, וגם הנה היא מארת ומברקת שלא נמצא כן בארץ כלל שנדמה שהיא מהות אחרת לגמרי הגם שבאמת היא ג"כ מן העפר. ונמצא ענין הפך ים ליבשה הוא שנהפך ההעלם לגילוי ונעשה בעלמא דאתגליא²⁴ הגילוי מה שהי' בעלמא דאתכסיא, ולכן ראתה שפחה שהיא ממדרגות התחתונות דעשי' מה שלא ראו הנביאים, שהרי הנביאים ראו בבחי' דמות כו', ובקרי"ס כאו"א אמר זה אלי שהי' הגילוי בבחי' זה כו'.

וענין בחי' קרי"ס בעבודה שבנפש ומה השיגו אז בנפשותם, י"ל כי בהיות הנפש מלובש בגוף הנה הגוף ונה"ב מעלימים ומסתירי' לגמרי על אור הנפש, שמצד העלם הגוף ותאוות הנה"ב יוכל האדם לעשות היפך רצונו ית', שלכאו' יפלא הלא נפש האדם היא חלק אלק' ממעל והיתכן שהחלק יפרד כ"כ עד שתוכל לעשות היפך רצון הכללי, אלא שזהו ע"י העלם הגוף שמעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, בראותו שהעולם מעלים ומסתיר על החיות המלובש בו וכל יום דומה לחבירו שעולם כמנהגו נוהג, אשר מחמת ריבוי ההעלמים נדמה לו היש לעיקר, ומחמת כח המתאוה אשר בנפשו הבהמית הנה הוא מתאוה תאוה למלאות רצון נפשו הבהמית המגושמת מאד, ועי"ז יוכל לבוא לידי חטא ועון ומחטיא את נה"א ג"כ. אך כ"ז הוא מפני כי חיות נפשו אשר בו איננו מושג כלל ורק יודע בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל וכלל וכנ"ל, אבל אם הי' רואה בראי' חושיית נפשו המחי' וחיותה מאלקות לא הי' מתאוה כלל לדבר אחר זולת אלקותו ית' בחי' חיי החיים. ולזאת כשהלכו ישראל בים ביבשה והעלם הים נתגלה להם בבחי' הגילוי, אז האיר בגופות שלהם העלם ואין הנפש, היינו מה שבכל עת הוא אין ע"ש העלמו נתגלה זאת בגופות שלהם, לכן כאו"א אמר זה אלי בבחי' גילוי, כי להיות הנפש היא חלק אלק' וע"י החלק הזה השיגו בחי' הכלליות, ולכן אמרו אשירה לה' וגו' זה אלי לשון כחי מלשון ואת אילי הארץ לקח, להיות כי השיגו נפשם לפי שעה בבחי' גילוי כו'.