שא

האין, ואין זה עצמו נחלק לב'¹⁶, היינו אין מה שהוא אין ואפס לגבי המשפיע, ומה שהוא אין היינו מה שאינו מושג לנבראי' כלל וע"ש ההעלם ובחי' העדר ההשגה נק' אין כו'. אך עדיין צ"ל למה צריכים לבחי' האין שהוא הממוצע בין ב' בחי' היש, למה לא יתהוה מהיש האמיתי בחי' מציאות היש הנברא, ולמה יצטרך להאין להיות ממוצע בין ב' בחי' היש.

[לה)] ויובן ד"ז מכמה משלים גשמי'¹⁷ שנראה לעין כל שלא ימלט מג' דברים אלו יש ואין ויש, והמשל הפשוט הוא מנביעת המעיינות מן התהום אשר מתחת לארץ, ומהמעיינות נמשכים נהרות רבות, הרי התהום הוא היש המקור להנהרות, שהם ג"כ הם בבחי' יש ודבר התפשטות דבר מה במהות ואיכות וכמות ושטחי הנראה לעין כל, והממוצע ביניהם הוא המעיין אשר דק ונובע לאט לאט, ונמצא כי התהום הוא היש הא' שהוא המקור לכל הנהרות, והמעיינות המה בבחי' אין¹⁸ שהרי דקותם וערך המים הנמצאים בהם הוא אינו תופס מקום כלל נגד התהום רבה אשר מתחת לארץ, וכן אינו עולה בשם נגד הנהר הנמשך אח"כ מנביעתו. ונמצא זהו כענין יש ואין ויש הנ"ל שבכלליות הנבראי', והיינו לפי שא"א שיומשך יש מיש א"ל ע"י ממוצע, והוא בחי' האין אשר הוא ממוצע בין היש המשפיע להיש המקבל כו'. ויובן זה בדקות יותר מענין הצמיחה¹⁹ שצומח אילנות ודשאים ותבואות וזרעוני גינה וכדומה, והרי כח הצומח בכלל על כל בחי' הצמיחה הן פרי העץ והן פרי האדמה בכלל הנה הוא בחי' יש המשפיע, שהרי הוא המשפיע שיוצמח כל דבר כו', אמנם הצמיחה פרטיות בכל דבר פרטי כמו בכל קש פרטי הנה יש בה הארה מכח הצומח הכללי, הרי הוא בחי' אין, והיינו בחי' כח הרוחני של הפרי שאינו נראה ונגלה עדיין בעיני הראות הוא בחי' האין, וכשצומח הפרי הרי היא בחי' היש השני המקבל. ונמצא כי יש בצמיחה זו יש ואין