רצט

נפש המחי' אותו אבל אינו יודע כלל וכלל מהו מהות הנפש שלו עצמו, א"כ צ"ל שגם כוחות הנפש אינם משיגים מהות הנפש מה היא, והיינו מפני כי כשם שהנברא הוא יש מאין כן החיות המחי' אותו הוא בבחי' הסתר והעלם ממנו. ונמצא פי' אין מלמטלמ"ע הוא אין שאינו מושג, ולא כפי' אין שלגבי המשפיע שהוא אין ואפס, דהאיך נאמר על כל מקור החיות וכחות הגוף שהוא אין ואפס ומאין נמשך לו כח השכל להשכיל או כח ההשגה להבין איזה [דבר], וכח הדבור לדבר והמח' לחשוב והמעשה לעשות, אם לא שיש איזה דבר כללי שמאתו נמשך כחות הפרטים⁸ האלו. והגם שהשגתינו זה הוא רק בדרך ידיעת המציאות, מ"מ, הרי אנו יודעים זה על בורי' בלתי שום ספק וספק ספיקא כלל וכלל, ורק מפני שאין אנו יודעים מה הוא לכן אנו קוראי' אותו אין⁹, פי' שאינו מושג.

וכן יובן ד"ז בכלליות הנבראים והנוצרים והנעשים, שכל דבר נברא שאנו רואים שהוא נברא יש מאין פי' מאין היינו ממה שאינו מושג כלל. ובאמת לשון נברא לא יתכן כלל אם הי' מושג הדבר המהוה, שאם דבר המהוה זה מושג להדבר המתהוה א"א לקוראו בשם נברא כ"א בשם עלול¹⁰ שזהו בחי' השתלשלות, וכמו השלשלת שטבעת א' דבוקה ואחוזה בחברתה, כן הוא בחי' עו"ע שכאו"א משיג העליון ממנו, עד"מ עלול שלמטה הנה הוא מלביש ז"ת של העילה הקדומה לו ואז הוא נעשה עילה שיומשך ז"ת שלו להעלול שלמטה הימנו, ועד"ז הוא מריש כ"ד עד סוכ"ד בבחי' ההשתלשלו' שכולם הם בחי' עו"ע. והנה אם הי' כן בבחי' הנבראי' דבי"ע, לא היו יכולים להיות בשם מציאות גשם דבר מה כלל, כ"א הי' הכל רוחניות, וע"ד עולם האצי' שהוא אלקות¹¹, שהרי מה שיתהוה הגשמי' מן הרוחני' אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, כמו שהונח דבר זה גם אצל חכמי המחקר. ונמצא כי לשון וענין בריאה אינו יתכן כ"א שהסיבה הקדום לה המהוה אינו בדרך העילה המשפעת לעלול, כי העלול משיג מקצת העילה, משא"כ הנברא אינו משיג כלל מהות הרוחני המחי' אותו, כמו שהגוף אינו משיג מהות הנפש מה היא כ"א בדרך ידיעת המציאות, וכן כל דבר נברא משיג אשר יש כח רוחני המחי' ומהוה אותו, אמנם משיג רק ע"ד ידיעת המציאות. וזה"ע בריאה יש מאין, פי' מאין מבחי' שאינו מושג כלל מה הוא.