חצר

גשם המחבר אותם שהוא קו האמצעי שבאל"ף ועצם ממשות השחרות דנקודת היו"ד⁶, אך בחי' האין שמחבר את ב' בחי' היש הנה מצד היותו אין ואפס איך הוא מחבר, הלא פי' אין הוא כי איננו ואיך הוא מחבר כו'.

[לג)] והענין הוא דהנה אמרנו לעיל שהם שתים שהן ארבע⁷, והיינו כי בחי' האין הזה אין פירושו שוה לגבי המשפיע כמו לגבי המקבל שהם ב' בחי' יש הנ"ל, יש האמיתי הוא המשפיע הכל כמ"ש כי ממך הכל ויש הנברא הוא המקבל, והיינו כי מלמעלמ"ט פי' אין הוא שאינו תופס מקום כלל, והיינו כי בכדי שיוכל להיות התהוות הנבראי' או אצילו' הנאצלי' מאתו ית' הבלתי בעל גבול ובעל תכלית כלל וכלל, ואיך יתהוה מאתו אצי' שהם מספר ע"ס עשר דוקא ולא אחד עשר וכמ"ש בס"י ע"ס כו' עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, אלא שבכדי להאציל ע"ס זה הי' ע"י צמצום שסילק אורו הגדול על הצד עד שנמשך הארה בעלמא שאינה תופס מקום כלל וכלל, שלכן אני הוי' לא שניתי. דלכאורה יפלא האיך נאמר אני הוי' לא שניתי הלא נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראי' ונוצרו היצורים ונעשו הנעשים ואיך נאמר שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה והאצי' לאחר הבריאה והאצי', אלא שמפני כי כל התהוות בין הבריאה בין האצי' נתהוו מהארה בעלמא שאינה תופסת מקום כלל וכלל, עד שבאמת אין שינוי כלל שאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ממש. וא"כ פי' ענין האין מה שנמשך מאתו ית' בחי' יש האמיתי הוא פי' שהוא אין ואפס ואינו תופס מקום כלל וכלל לגבי יש האמיתי המשפיע, ועש"ז הונח לו שם אין ע"ש העדר תפיסתו כלל.

אך בחי' האין המקור להמקבלים היינו בחי' האין המהוה היש השני דמקבלים, הנה פי' אין שאינו מושג כלל וכלל, ונמצא פי' יש מאין שאנו משיגים מלמטלמ"ע פי' שנתהוה הבריאה ליש ודבר מבחי' אין היינו בחי' מה שאינו מושג לנו כלל וכלל מה הוא. והיינו כמשנת"ל בענין הנפש המחי' את הגוף, הנה אין אנו יודעים ומשיגים מהות הנשמה מה היא כלל, ואין לך דבר קרוב יותר מהארת הנפש המחי' את הגוף לגבי הגוף, שהשכל והשגה שבאדם שמלובש במוח החכ' והבינה אינם משיגי' כלל את מהות הנפש המחי' אותם, וכד דייקת בי' שפיר תמצא שהמשיג הוא בחי' הכח הרוחני שמלובש בגשם המוח, דאל"כ היתכן שגשם המוח עצמו משיג הלא הוא דבר ההוה ונפסד ונרקב והי' לעפר, והרי בצאת הנפש מן הגוף ה"ה מוטל כאבן דומם ואיננו מרגיש מאומה להשכיל ולהבין איזה דבר, ונמצא כי המשכיל והמבין הוא בחי' כחות הנפש בעת התלבשותם באברי הגוף, ומאחר כי בעת התלבשותם במוח האדם אינם משיגים מהות הנפש מה היא, רק ע"ד ידיעת המציאות שיודע שיש בו