רצא

הוי' ע"י המסך ונרתק דשם אלקי', משא"כ בשאר הנבראי', אם כי מפלא הבריאה יכולים להבין גדלות הבורא, מ"מ ה"ז בדרך העלם והסתר להיות כי כח הפועל בנפעל הוא בדרך העלם והסתר הבורא הוא כח המהוה מן הדבר המתהוה הוא הנברא מאין ליש, דאל"כ לא הי' אפשר כלל להיות מציאת נברא גשמי' כמ"ש ביאור ד"ז במ"א, ע' בד"ה מי כמוכה באלים, וד"ה מהיכן זכו²⁰ ישראל לק"ש. אבל (כמו) הג"ע שנא' בו שם מלא היינו ששם מאיר גילוי אלקות צדיקי' יושבין ונהנין מזיו השכינה, ה"ז גילוי מתוך ההעלם, וה"ז כמו שאומרים איזה דבר שכל גבוה מאד ע"י איזהו משל, שהמכוון שע"י המשל יבינו את הנמשל גם כמו קודם התלבשותו בנמשל כ"ה גילוי שם הוי' ע"י בחי' שם אלקי' כו'.

[כז)] ומעתה צ"ל ענין אשירה להוי'²¹ שנא' בקרי"ס, ויובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף, שלכאו' ה"ז ירידה גדולה ועצומה מאד, שהרי הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ומובן אשר עמידתה לפני ה' לא הי' בלתי אהוי"ר הראוי' לפי ערך ומקום עמידתה, ולמה ירדה פלאים להתלבש בגוף ונה"ב גשמי מאד אשר צריכה ליגיעת נפש ויגיעת בשר בכדי לבוא לאיזה התפעלות אהוי"ר, אשר אינה בערך האהוי"ר שהיתה עומדת קודם התלבשותה בגוף, והלואי תהי' השבתה למעליותא.

אך הענין הוא דכתי' נורא תהילות עושה פלא, ואנו אומרים אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, פי' המחדש שענין הבריאה היא אשר נתחדשה יש מאין ממש וא"א לומר שהעולם וכל אשר בה הם הם אשר היו בהעלם תחלה ויצאו אח"כ מהעלם אל הגילוי, וכמו שכל ומדות שהמדות היו תחלה בהעלם בשכל, שהרי גם בשכל יש מדות כנודע מענין מדות שבשכל, ונמצא כי יציאת המדה מהשכל איננה דבר חדש ממש, אבל הבריאה היא יש מאין ממש, וכנ"ל עד"מ מענין הארי' שיש דוגמתו עד רום המעלות, האם נאמר שהארי' שלמטה הוא הוא הי' כלול תחלה במקורו, אלא התהוותו הוא יש מאין ממש, רק ששרש שרשו הוא ג"כ ארי', והיינו בחי' הגבורות ורשפי אש התשוקה שיש בבחי' פני ארי' שבמרכבה לאלקות שנושא את הכסא ומנושא מן הכסא עצמו, וכ"ש בבחי' הארי' היותר גבוהים, וכנודע ההפרש בין אצי' לבריאה²² שאצי' הוא גילוי ההעלם מאלקות ובי"ע הם יש מאין שנתהוו דבר מלא דבר, ומקור המהוה אותם הוא רק בחי' דמות, וזהו שנא' בבריאת