רפג

יקריב הי' תיבת מכם מפריש את האדם המקריב הקרבן מכל האדם אשר איננו מקריב בעת זה קרבן, אבל כשנאמר אדם כי יקריב מכם הנה תיבת מכם מורה שההקרבה היא מכם, והו"ע בחי' הקרבת נה"ב שבאדם ששרשה ג"כ מבחי' פני שור שבמרכבה רק הוא מבחי' פני אדם שבפני שור וכנ"ל, ולכן זאת היא עבודת האדם להקריב נפשו הבהמית הוא בחי' הכח המתאוה שבו. ויש בזה חילוקי מדריגות כמו בקרבנות נא' מן הבקר ומן הצאן, ואם עז קרבנו, כן יש חילוקי מדריגות אלו בהקרבת נפשו הבהמי' ג"כ, שענין הבקר הוא כמ"ש כשור לעול, שאם מקבל עליו עומ"ש ה"ז טוב, ואם לא קיבל עליו עומ"ש צריך להקריב קרבן מן הבקר היינו בחי' העול והוא לקבל עליו עומ"ש ועול תורה, ואם יקבל עליו עומ"ש אזי יפרוק מעליו עול דרך ארץ כמארז"ל כל המקבל עליו עול תורה פורקין מעליו עול דרך ארץ. וצאן הוא קול רחמים, והיינו אם פגם בהעדר הרחמנות על מי שהי' צריך לרחם עליו צריך להקריב קרבן צאן הוא בחי' התעוררות רחמים רבים כו'. ואם עז קרבנו היינו אם פגם בזה שארז"ל הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, ואם לא קיים צריך לעורר בנפשו בחי' העזות לעמוד נגד מונע מבית ומבחוץ בכדי לקיים כמארז"ל הנ"ל הוי עז (אבל עזות פנים זה א"א להעלות כלל וצריך לדחותו לגמרי שזהו מקליפת עמלק וכמו כלי חרס ששבירתן זהו תקנתן כמ"ש במ"א²⁰). וענין הקרבת חלב ודם הוא בחי' התענוג²¹, כמו החלב שמתרבה מתענוגים צריך להיות כל חלב לה', היינו להיות כל תענוגו מהתבוננו' [ב]אלקי' חיים ומלך עולם, ומזה יקבל תענוג מהשגת אלקותו ית'. ודם הוא בחי' גבורות וחיות קיום הנפש בגוף, ישים חפצו ולבו תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה מקיום רצונו ית', ויעורר א"ע באהבה כרשפי אש התשוקה לאהבתו ית' ה"ז בחי' הקרבת הדם. וענין הסמיכה בנפש האדם²² זהו ענין לימוד התורה שקודם התפלה שהתורה היא בחי' עוז ותושי' שנותנת כח בנה"א ומתשת כח הנה"ב כמ"ש בתו"א בד"ה בחדש השלישי²³, וענין מה שמתשת כח הנה"ב היינו בכדי שיוכל להתברר, וכענין משנ"ת במ"א בענין ויברך יעקב את פרעה²⁴ שברכו שיוכל להתברר, כ"ה ענין מה שתורה מתשת כח הנה"ב היינו שיוכל להתברר ולהתעלות מגשמיותו ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה. ועוי"ל שז"ע סידור שבחו של מקום שקודם התפלה