רפב

אדם שבפני שור ולכן הרי הם קרובים לגבי הדדי, ועי"ז מתעלית נפש החוטא ליכלל למעלה תחת אשר נפרדה מאלקי' חיים ע"י פעולתה שפעלה לעשות הרע בעיני ה' כו', וע"י הקרבת הבהמה מתעלית בבחי' פני שור ועי"ז החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו'. וה"ז כדוגמת המאכל שאנו רואים שע"י המאכל יחי' האדם, כן הקרבנות נק' בשם לחם כמ"ש את קרבני לחמי לאשי הם השרפי' שנק' אשי¹⁵ ע"ש שכבר נשרפו בבחי' הביטול בבחי' אש שלמעלה כו', והקרבת הקרבן הוא לחם לבחי' האישים, שכמו הלחם מחזק את האדם שיוכל ללמוד ולהתפלל, כן לחם דקרבנות מחזק את חיות המרכבה שיוכלו להיות נושאות את הכסא. והגם כי החיות נושאות ומנושאות¹⁶ שהכסא עצמה נותנת כח בחיות הנושאות אותה, וכענין ארון נושאיו נשא, מ"מ הנה תחלה הם צריכים להעלות את הכסא ואז הכסא נושא את נושאיו שבתחלה הם נושאות ואח"כ מנושאות, וכענין שארז"ל אע"פ שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט שהוא בחי' הקרבת הכהן האש ע"ג המזבח ואח"כ אש שלמעלה יורד בחי' ארי' דאכיל קרבנין כו', וכמו"כ יובן בענין חיות הנושאות את הכסא שמתחלה הם נושאות כענין להביא מן ההדיוט ואח"כ הם מנושאות כענין אש שלמעלה ארי' דאכיל קרבנין ומעלה את הקרבן, כ"ה בענין חיות הנושאות את הכסא, ובכדי שיוכלו להעלות את הכסא עם בחי' אדם שעה"כ לבחי' כי לא אדם הוא, זהו ע"י הקרבנות שנק' לחמי לאשי, שכמו הלחם מחזק את האדם שיוכל ללמוד ולהתפלל, כן הקרבנות הם לחם לחזק את החיות הנושאות את הכסא שיוכלו לשאת את הכסא כו'. אמנם בהיות נודע כי הבהמה היא גשמיות ונפלה בשבה"כ למטה מטה מאד לכן צריך האדם להקדיש את הקרבן בפה וע"י קידוש בפה ממשיך עליו או"מ דקדושה¹⁷ שיוצא מהבל פה האדם. וגם ענין הסמיכה שהוא מה שסומך שתי ידיו עליו ז"ע שנותן לו כח מבחי' מ"ה, כי אדם בגימ' מ"ה ובהמה בגמ' ב"ן, ומ"ה נותן כח בבחי' ב"ן שתוכל להתעלות, ונת"ל שענין בחי' הרוחני' א"א להיות נמשך כ"א ע"י איזה דבר גשם דוקא זהו"ע הסמיכה שסומך שתי ידיו עליו כו', וכמו ביהושע נא' כי סמך משה את ידיו עליו כו' כמשנ"ת באורך בד"ה וסמך את ידו¹⁸ על ראש העולה כו'.

[כ)] וע"פ הקדמה זו נבין ג"כ בתפלה שכנגד תמידין תקנו שנמצא שגם בעבודה שבלב זו תפלה יש ג"כ ענין ההקרבה והוא הקרבת הנה"ב שבאדם שעז"נ אדם כי יקריב מכם ולא נא' אדם מכם כי יקריב¹⁹, דאם הי' נא' אדם מכם כי