רפא

כל המכוון מבחי' התהו והתיקון, ונמצא כי כל מה שנברא הן מבחי' התיקון והן מקדימת התהו בבנין ושבירה לא נברא אלא לצוות לזה כו'. וזהו בבטן עקב את אחיו שהוא מבחי' התהו, להיות כי יעקב ע"י עבודתו יורש מקומו בבחי' התהו, והיינו שישרו בחי' אורות דתהו בכלים דתיקון כו'.

[יט)] ולהבין ביאור הענין בעבודה שבלב זו תפלה, צ"ל תחלה שרש ענין הקרבנות¹², שלכאו' אם חטא אדם ומעל בקדה"ק, או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה בשגגה אז הי' צריך להביא קרבן על המזבח ולהתוודות עליו ולסמוך שתי ידיו עליו, והכהן הי' מעלה אותו ע"ג המזבח. ולכאו' יפלא מהו ענין הקרבת הבהמה על המזבח ועי"ז יתכפר נפש החוטא, ומכ"ש שהחוטא הוא אדם מדבר ובעל שכל והנקרב הוא בע"ח שפחות מעלה מהמדבר, והאיך יתכפר המדבר ע"י הקרבת הבע"ח. אך הענין הוא דהנה החוטא באדם הוא נפשו הבהמי', שהוא בחי' כח המתאוה¹³ שבנפשו הבהמי' שהלביש וצייר ציור רע בנה"ב, היינו בבחי' כח המתאוה שבו עד שעבר על איזהו דבר כו'. והנה נה"ב שבאדם שרשה ג"כ מבחי' פני שור אלא שהיא מבחי' פני אדם שבפני שור¹⁴ שהרי ד' פנים לארבעתן, ולכן כשרוח שטות מכסה על השכל כמאמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות המכסה על האמת, ולכן גם בגשמיות עושה שטותי' נוראים עד שפועל הענין הרע והמר כו', ואז נדמה לו כבהמה להיות כי הכחות המעולים שבנפשו האלקי' מסתלקי' קודם החטא כמ"ש בכהאריז"ל ולא נשאר בו רק נה"ב אשר צייר בה ציור רע ולבש אותה בלבוש צואה כמשנת"ל, לכן התיקון שלו הוא אם זהו בשוגג להביא קרבן בהמה ע"ג המזבח והיינו שע"י הקרבת הבהמה גשמיות מתעלה גם נה"ב, להיות כי דבר הרוחני א"א להיות מתעלה כ"א שיהי' דבר גשם שיתאחז ע"י, כי כשם שא"א להמשיך דבר הרוחני שיתפשט למטה כמשל האש או חיות הנפש בלתי הגוף, כן א"א להעלות דבר הרוחני כ"א ע"י אחיזת איזה דבר גשמי שבה וע"י יתעלה הכח הרוחני, אם לא בהסתלקות איזה [דבר] אז מסתלק מדבר הגשמי, אבל אין זה עלי' כ"א הסתלקות מהעדר התפשטות כו'. ואי לזאת בכדי שיתעלה נה"ב הי' צריך להביא קרבן בהמה ששורשה ג"כ מבחי' פני שור, רק ששורשה הוא מבחי' פני שור שבפני שור, והנה"ב שורשה מפני