עדר

שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. אך הענין יובן ע"פ מה שנת' באורך בד"ה זכור דעמלק (ל"א)²¹, ותוכן הענין הוא, דכל האומות הכנעני והחתי הם ז' מדות הרעות, והנה נת' בענין מדות הרעות שבנפש שזהו מפני שהוא מלביש ומצייר את כח המתאוה²² שבנפשו בציור ולבוש רע, אי לזאת ע"י התשובה יכול להפוך את כח המתאוה הלזה שיהי' תאב לאלקות שז"ע בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', אמנם עצם דבר הרע שעשה זה אינו יכול להתהפך, וזהו ענין שריפת פרה אדומה לאפר כמשנ"ת שם באריכות²³. אך הנה כ"ז הוא בז' אומות הם ז' מדות הרעות שצריך להחרימם ע"ד שריפת הפרה, ועצם כח המתאוה אשר נתלבש בהם יכולים להעלותו. אמנם בעמלק להיות כי ראשית גוים היינו הקליפה שכנגד הדעת²⁴ שה"ה יודע את רבונו, פי' רבונו המחי' ומהוה אותו כי ואתה מחיה את כולם כתי' אפי' קלי' וסט"א, ומ"מ מתכוין בכוונה למרוד בו, ה"ה גרוע הרבה משארי האומות ולכן א"א להעלותו כלל וכלל כ"א שבירתו זהו תקנתו ככלי חרס, והיינו כי בכל האומות הרי אמרו שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, משא"כ עמלק יודע את רבונו גם בשעת מעשה כו', ולכן מזה הטעם עצמו להיותו ראשית גוים הרי מזה עצמו ה"ה עדי אובד ואינו דומה כלל לכל האומות כו'. ולכן אחר מלחמת עמלק הוא ספה"ע בחי' בירור המדות דנה"ב בחי' ז"מ הרעות, והוא בחי' הבדיקה דא"ח²⁵ אולי עדיין יש איזה יניקה אחיזה לחמץ הוא בחי' הגבורות קשות דדם שמזה יוכל להיות איזה יניקה לז"מ הרעות כמ"ש באורך בד"ה אור לארבעה עשר²⁶. ואח"כ בשבועות הוא הקרבת שתי הלחם וחמץ שבתודה והיינו כי אז יוכל גם החמץ להתעלות, והיינו ע"ד שארז"ל ת"ח צ"ל בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כסאסאה לשיבולתא, והיינו בכדי להיות בחי' ויגבה לבו בדרכי ה'²⁷, שגם בעבודת ה' צריך הגבהה מעט ולא יפול ח"ו בעיני עצמו כו'. וז"ע חג השבועות שאז גם החמץ מתעלה אמנם לא הי' נקרב ע"ג המזבח כ"א אכילת כהנים, והוא כי להקריב אותו א"א כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו, כי גם באדם אינו רק שימוש בעלמא שהו"ע השמינית שבשמינית להיות ויגבה לבו, אבל איננו עצם העבודה כו', וכמ"כ יובן בחה"ש ג"כ שהוא רק אכילה לכהנים המשמשים כו'.