רעג

הוי' עמכם, צ"ל כמ"ש הרמ"ז שפב"פ הוא בחי' התלבשות פנים העליון בפנים התחתון, אבל פא"פ¹⁶ הוא גילוי מבחי' פנים העליון עצמו כו', ומ"מ פי' פא"פ הן אמת שזהו גילוי מבחי' פנים העליון אך זהו בערך כמה שיוכל פנים התחתון לקבל, אבל בחי' הראני נא כו' לזה הי' צריך ושכותי כפי הוא בחי' הסתר כי לא יראני האדם וחי כו', ולכן וראית את אחורי לבד כו' שזהו מפני עוצם הגילוי כו'.

[יב)] והנה אחר שיצאו ישראל ממצרים בגילוי אותות ומופתים וקרי"ס כנ"ל נאמר ויבא עמלק, ולכאו' יפלא מאין הוא הכח של עמלק לבוא ללחום עם ישראל הלא ראה וידע גודל הנסים שנעשו לישראל, ומכות פרעה ידעו הכל ואיך שטבע בים, וגם זה ידע כי פרעה הוא אותיות הערף¹⁷ להיות כי יניקתו הוא מבחי' אחורי' דא"א, ונמצא על מה בטח שיוכל להלחם בישראל ואיך גבה לבו כ"כ לבלי יביט על כל דבר ולהלחם בישראל. אך הענין הוא כמ"ש בד"ה אור לארבעה עשר¹⁸, שעמלק יודע רבונו ומתכוין למרוד בו¹⁹ שזה בחי' החוצפה והגסות והעקשות, שענין העקשות הוא שהגם שיודע היטב שלא יפעול מאומה וגם בעת עקשותו מבין שהנכון אינו אתו מ"מ ה"ה מתעקש, וכ"ה דרך העזי פנים, וגם אם יודע שלא יהי' כדבריו גם אחרי חוצפ[ת]ו ועקשותו, מ"מ ה"ה גס הרוח בעיני עצמו שהרי הוא עמד כנגד ולא זולתו, כך יובן בקליפת עמלק שמאחר שיודע את רבונו הרי יודע שלא יוכל כלל לעשות נגד רצון הקב"ה, ולמה לו לילך להלחם בישראל עם קרובו אשר הוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוי', אלא שזהו כמשל העלוקה²⁰ שמוצצת דם ומתה עי"ז, כך ענין מלחמת עמלק הוא אשר קרך בדרך, פי' שפועל קרירות בנפה"א, וגם עי"ז נתקררו ישראל בפני אחרים כמו שפי' רש"י בס"פ תצא משל לאמבטי רותחת שאין כל ברי' יכולה לירד לתוכה בא בליעל א' קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים, כך הוא ענין עמלק אע"פ דכתי' ויחלוש יהושע מ"מ נא' בו אשר קרך שקרך בפני אחרים כו', והיינו ע"י החוצפה ועזות ועקשות שלו וכנ"ל, והגם שעי"ז כי מחה אמחה את זכר עמלק מ"מ כדאי לו בזה וכמשל העלוקה הנ"ל.

[יג)] והנה אחר יצ"מ ומלחמת עמלק הי' ספירת העומר, והגם כי התחילו לספור קודם מלחמת עמלק, מ"מ רוב ספה"ע הי' אחר מלחמת עמלק. והענין הוא דהנה כתי' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, ולכאו' יפלא הלא למה יהי' גרוע ראשית גוים מכל הגוים שנא' בהם ועמדו זרים וכתי' כי אז אהפוך אל עמים