רסא

יבואו לאיזהו גילוי נעלה מאד שבלא ההילוך ביבשה בתוך הים לא הי' באפשרם לבוא לבחי' גילוי גדול זה, וצ"ל מהו הגילוי שהוצרכו גינו לירד בתוך הים.

[ב)] ויובן בהקדם ענין יציאת מצרים ומהו בחי' מצרים בעבודה שבנפש, והענין הוא שכמו ששעבוד מצרים הי' בחומר ובלבנים הגשמי' בעול קשה ודחיקה ונגישה בבחי' שעבוד וסבלות מצרים וכמ"ש והנוגשים אצים כו' ויוכו שוטרי בנ"י כו', כן ברוחניות הנה ירידת הנשמה בגוף היא צורך עלי', וכאשר אינו מתעלה ע"י מניעת הגוף וכ"ש בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה שזהו ע"י הגברת יצרו הרע אשר מושל ושולט עליו, והרי מאסר הגוף ונה"ב המה יותר גרוע הרבה מכמו היושב במאסר שכמ"ד¹² לפניו, אבל מאסר הגוף הוא גרוע הרבה שהרי בעל כרחך אתה חי, וכ"ז בא לו ע"י אשר אינו שליט ברוחו לכלוא את הרוח הוא הכח המתאוה שבנפשו הבהמית, שאפי' גם בתאוות היתר צריך לאכפי', שהרי מן ההיתר יכול לבוא לאיסור וכמ"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות עגלה חטאה (ישעי' ה' י"ח), פי' ענין חבלי השוא הוא חבל דק אשר מצד עצמו הוא לשוא נחשב, ומ"מ בריבוי חבלים דקים¹³ אשר מצ"ע לשוא נחשבו אמנם ע"י ריבוים נעשה כעבות עגלה, כן הוא בענין החטא והעון אשר כל א' מצ"ע נדמה לו שהוא שוא, כמו דקדוק קל שבדברי סופרים שיוכל המדמה לדמות הלא לשוא נחשב אם לא יקיים דקדוק זה שבד"ס, אמנם באמת לא כן הוא, ומלבד מה שדברי סופרים בעצם הם בחי' היותר גבוה וכמארז"ל במשנה חומר בדברי סופרים מד"ת שהרי האומר אין תפילין כו', הרי מקיבוץ הרבה דקדוקי' מד"ס נעשה כעבות עגלה חטאה גם לפ"ד המדמה כו', ועוד שמחבלי השוא יוכל לבא לידי עוונות חמורים שהם כעבות עגלה, וכמארז"ל היום אומר לו כך ומחר אומר לו כו' עד לך עבוד כו'. וכאמרם ז"ל גבי בן סורר ומורה ימות זכאי ואל ימות חייב, הרי ממילוי תאוות לבו באכילה ושתי' הגשמיי' יוכל לבוא לאיסורים חמורים עד שע"פ ד"ת ימות זכאי במיתה חמורה דסקילה שזהו הוראה על חומר העון שיוכל לבוא מתאוות אכילה ושתי', דאל"כ למה אין דינו בסייף או חנק, אלא שע"י מלאת תאוות לבו באכילה ושתי' יוכל לבוא לאיסורים חמורים עד שדינו בסקילה בעודו זכאי, מהיות כי כ"כ הדבר ברור בעיניהם ז"ל שאמרו אמרה תורה ימות זכאי כו', וכ"ש משארי תאוות הגוף ונה"ב שיוכל לבוא ע"י לעוונות ופשעים החמורים מאד כו'.

וע"י ריבוי התאוות מלבד שיוכל לבא לאיסורי' חמורים הנה מתגשם לבו עד שנעשה כלב האבן לבלי ישים אל לבו כלל וכלל התבוננות אלקותו ית', וגם כשישים אל לבו בעת מן העתים אינו פועל כלל לבוא לאיזה מדה שבלב באהבה או ביראה כו', והיינו מפני טמטום הלב וטמטום המוח שמטומטם מכל צד כאבן וכמארז"ל חמרא דפרגיתא ומיא דיומסוס קיפחו עשרת השבטים, ור"א בן ערך איקלע