רנז

ואלקות אין אנו משיגים, וע"כ אנו אומרים שהעולם נברא יש מאין כי בחי' אין הוא בחי' העלם שאין אנו משיגים את כח האלקי עצמו רק שאנו מתבונני' איך שהעולם הוא נברא מאלקות. וד"ע הוא איך דקמי' כולא כלא חשיב והוא בחי' מיש לאין שהאמת הוא שאלקות הוא היש האמיתי מקורא דכולא וכל העולמות כולם עליונים ותחתונים כאין וכאפס נחשבו. והנה מההתבוננות אשר מאין ליש יכול להסתעפות מזה יש גמור, אבל בחי' ד"ע איך שהוא קמי' ממש דכולא קמי' כלא חשיב לא יסתעף מזה בחי' יש כלל אף מבחי' ההסכם שהוא בחי' מצחא כנ"ל, וזהו ענין ב' הבחי' הנ"ל כו'.

ובזה יובן מה שאומרים קודם תפלת מנחה דשבת ואני תפלתי לך ה' עת רצון, שהגם שבכל מנחה הוא בחי' דין כמשנ"ת לעיל באריכות, אבל במנחה דשבת הוא עת רצון מפני שבשבת במנחה הוא בחי' התגלות מצחא דעתיקא כמו שאומרים בבני היכלא דכסיפין כו' והא אזמין עתיק יומין למצחא כו'. והענין הוא שבחי' מצחא דעתיקא מאיר בבחי' מצחא דז"א, וע"כ כל דינין משתככי' כו' (וכמשל המלך באור פני מלך בעת שמחתו אז נמתקים כל הדינים ומטיב לכל כו', וכמו"כ יובן למעלה שמפני הארת מצחא דעתיקא במצחא דז"א נמתקים כל הדינים) וכענין שכתוב בזוה"ק וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מנייהו כו' ואנפהא נהירין כו'.

ועפי"ז יובן בקצרה ענין חמץ ומצה, כי הנה מצה בגי' ע"ב ס"ג²⁸, וחמץ ושאור הוא בחי' גבורות. והנה ההפרש בגשמיות בין חמץ למצה²⁹ הוא, שבחמץ ושאור יש בו נפוח והתפשטות ויש בו טעם, ומצה היא נאפית קמח ומים כמו שהוא בלי שום התפשטות וגם אין בה טעם (וכמארז"ל בלע מצה יצא, לא בעינן טעם מצה). וע"ד הסוד ענין חמץ ושאור הוא בחי' גבורות שבחו"ג³⁰ ששרשם בבחי' דעת, ונת"ל דמבחי' דעת דקדושה יכול להסתעף בחי' יש עד בחי' יש ולגרמי' ממש, והוא מפני שבבחי' דעת הי' שבירת הכלים כמ"ש וימלוך בלע כו' וימת דידוע דבלע הוא סוד הדעת כו'. ובעבודה הוא משנת"ל שמבחי' מצחא דז"א מתערי' דיני' כו', היינו שלאחר התפלה שנשאר רק ההסכם יכול ליפול ברע ח"ו, כי יש זלע"ז בחי' מצח אשה זונה, וזהו"ע חמץ אותיות מצח. גם חמץ הוא אותיות מחיצה, וה"ע מחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, והוא בחי' קלי' עמלק³¹ דעת דקלי' כמשארז"ל יודעי' את רבונם ומכוונים למרוד בו³², כי דעת