רנו

ך"ד בתי דינים (והוא סוד עה"ד טו"ר), אבל בחי' דעת עצמו הוא בחי' דעת דקדושה כידוע.

וזהו ענין ממה שממצחא דז"א דייקא דמחפי' על מוחא מתערי' ך"ד בתי דינים כנ"ל, אך במצחא דעתיקא שם בי' גלי' רצון. והענין יובן עפמ"ש ארך אפים וגדל חסד, שמפני שהוא בחי' ארך אפים ע"כ הוא גדל חסד, כמשל המלך שעושה סעודה לשריו ועבדיו, שמפני גודל שפע רב ורוב עושר המלכות ע"כ תגדל הסעודה מאד, עד שהפירורי הפקר שלו נחשבים אצל אחר ליש ודבר גדול²⁴. כמו"כ עד"מ ודוגמא יובן למעלה במל' דלעילא שמפני שהוא ארך אפים ע"כ וגדל חסד, כי החכמה נק' דין²⁵ הגם שהחכמה הוא מקור החסדים כמ"ש אבינו כו', אבל מ"מ נמשכת אח"כ באו"כ דמדות דאצי' וע"כ נק' זעיר אנפין מפני צמצום האורות בכלים, והחכמה עצמה ג"כ נמשכת מבחי' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא כמשל המשכות ויניקות שערות הראש מהמוחין בבחי' יניקה מצומצמת, וע"כ מתערים דיני' מבחי' מצחא דז"א. אבל עתיק ואריך הם בחי' אחרונה דא"ס ע"כ וגדל חסד דייקא, וע"כ במצחא דעתיק יומין (שהוא בחי' פנים דא"א שכולל מצחא ותרין תפוחין כו') שם גילוי רצון כו', הגם שהוא בחי' חיצוני' לבד, אבל בחי' חיצוני' שבבחי' ומדרגה עליונה גבוה יותר מבחי' פנימי' שבבחי' תחתונה, וע"כ שם הוא בחי' רעוא דכל רעוין כמ"ש בזהר מצחא דעתיקא דבי' גלי' רצון כו' (ועוד מפני כלל אחר הידוע שבבחי' חיצוני' דוקא מתגלה בחי' היותר עליונה כמ"ש במ"א באריכות²⁶). ובעבודה הוא בחי' אהבה רבה הנ"ל בחי' בכל מאדך בלי גבול, שלמעלה מבחי' אהבת עולם שהוא האהבה הנולדה משכל והתבוננות, כ"א האהבה היא למעלה מן השכל והטעם לגמרי כנ"ל (ואפ"ל ענין טעם הכמוס ג"כ בכאן הוא ענין התענוג שיש לנשמה באלקות מצד עצמו כניצוץ אל השלהבת, כי בטעם יש ב' פי' הא' הוא לשון טעם ושכל כמו בדרז"ל מאי טעמא דר' פלוני, והב' הוא ענין טעם ותענוג כמ"ש טוב טעם ודעת כו', וזהו ענין טעם הכמוס שהוא תענוג הנשמה בעצם מאלקות כמ"ש כי הוא חייך ממש כו'), ולאהבה כזו אין לה הפסק כלל והוא כיתד בל תמוט עולם ועד. ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש כי אל דעות הוי'²⁷, דידוע שהוא בחי' ב' דעות דעת עליון ודעת תחתון, דעת תחתון היינו הדיעה שמלמטה למעלה שהעולם נברא יש מאין שאין אנו משיגים רק גוף העולמות שהוא בחי' יש גמור,