רנד

ההסכם בחיצוניות הנשאר על כל היום, והדעת הוא בבחי' פנימי' מפני שיש בו הארת המוחין עדיין כנ"ל. וזהו בחי' מצחא בבחי' רצון שלמטה מן השכל. וכמו"כ יובן בבחי' רצון שלמעלה מן השכל שהוא בחי' אה"ר שלמעלה מן השכל שנק' אה"ר שיש בזה ג"כ בחי' מצחא והוא הסכם הנשאר אחר כלות ההתפעלות, רק שהוא בחי' מצחא דבחי' גבוה ממצחא הנ"ל.

והנה עפי"ז יובן למעלה ג"כ ענין מצחא דז"א ומצחא דעתיק, דידוע דז"א הוא בחי' מדות חו"ג, ושרש המדות הוא מבחי' מוחין חכ' ובינה ודעת, וכאשר המוחין מאירים בפנימי' זהו בחי' ז"א, אמנם בחי' מצחא הוא בחי' חיצוני' אשר שם אינו מאיר הארת המוחין זהו הנק' בחי' מצחא דז"א כנ"ל, והוא בחי' מצחא דרצון התחתון כנ"ל, שהוא עד"מ באדם התחתון שהמצח מסתיר על המוחין שבראש ומעלים אותן כו'. ובחי' מצחא דעתיק הוא בחי' רצון העליון שלמעלה מן הטעם, והענין הוא כמו שארז"ל גבי ר"ע שסרקו בשרו במסרקות ברזל ששאל מרע"ה זו תורה וזו שכרה ואמר לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני כו', פי' שתוק שאין טעם לרצון זה, ובאמת ודאי יש טעם כי מפני מה ירצה בלא טעם שיסרקו בשרו של ר"ע שהוא מקור התושבע"פ (כמארז"ל כולהו סתימאה אליבא דר"ע), אלא שהטעם הוא טעם הנעלם וכמוס¹⁹, וזהו שאמר לו שתוק שא"א להתגלות בטעם גלוי, ולמעלה הוא הנקרא טעם כמוס לרצון בבחי' ח"ס, שיש שם ג"כ בחי' מוחין אך שהם בחי' מוחין נעלמים למעלה מעלה מן מוחין הגלויים בבחי' השתלשלות, ויש שם ג"כ בחי' הרצון פנימי' אשר בו הארת המוחין עדיין וע"י בחי' דעת הנעלם שהוא המקשר בפנימיות כנ"ל, ובחי' מצחא הוא בבחי' חיצוניות רצון העליון כמשל בחי' ההסכם הנ"ל והוא הנקרא מצחא דעתיק.

ועתה יש להבין מה שמבואר לעיל שממצחא דז"א מתערי' ך"ד בתי דיני' כו', ובמצחא דעתיק הוא רעוא דכל רעוין. והענין הוא כי הנה אנו אומרים אבינו אב הרחמן וידוע דחכמה נק' אבינו, וזהו אבינו בחי' חכ', אב הרחמן שאבא הוא מקור החסדים כידוע. והענין יובן עד"מ באדם למטה שאנו רואים שכאשר הוא מתבונן באיזה ענין לעשות כך וכך יכול לסבול בזה גם היפוכו, כי מרחב השכל יכול לסבול גם דבר המנגדו, והטעם לזה הוא [כי] בחכמה יכול למצוא טעם להיפוכו ג"כ, כמו שיכול למצוא זכות להצדיק את החייב, כי מאחר שמחייב עפ"י שכל וטעם יכול למצוא הטיה בשכלו לזכותו (וכענין שאו' על טמא טהור ומראה לו פנים). אך אחר שנסתלק השכל והטעם ונשאר אצלו ההסכם לבד לעשות כך דוקא ולא היפוכו, אז לא יכול לסבול דבר המנגד לרצונו, מאחר שכבר נסתלק השכל והטעם ולא נשאר אצלו כ"א ההסכם בעצם הענין לעשות כך ושכח על השכל והטעם, אזי יכעוס ויקצוף מאד כשיעשו דבר שכנגד הסכמת רצונו שהוסכם אצלו, ואינו מועיל שום טעם ואמתלא להמתיק הדבר בשכל אולי מטעם זה ראוי