רנג

תוקף גדול עכ"פ שלא ינטה ימין ושמאל ממה שהוסכם כבר בפנימי' כו' כנ"ל. וכמו"כ יובן ברצון שלמעלה מן הטעם הגלוי שיש בזה טעם כמוס לרצון¹⁵ שיש בזה ג"כ פנימי' והוא הרצון שנולד תיכף קרוב להטעם הכמוס כנ"ל ברצון הגלוי, ואחר שנסתלק הטעם נשאר בחי' הסכם בחי' חיצוני' הרצון לבד שהוא חיצוני' רצון שלמעלה מן הטעם כו'.

וכמו"כ יובן בעבודת ה' ענין ב' בחי' אלו, רצון שלמטה מן השכל הוא בחי' מדות הנולדים מן השכל והתבוננו', שמתבונן בגדולת הבורא ית' איך דכולא קמי' כלא חשיב, שמחמת זה תכלה נפשו אליו כמ"ש צמאה לך נפשי כו'. ורצון שלמעלה מן השכל הוא בחי' אהבה רבה, והוא האהבה הבאה מלמעלה להאדם אשר ממילא ומאליו תתלהט ותתלהב נפשו בלא הקדמת שכל והתבוננות ונק' בחי' אהבה רבה והוא בחי' בכל מאדך בלי גבול, (ורצון שלמטה מן השכל נקרא אהבת עולם). ולמעלה נק' טורי חשוכא, כי יש ב' בחי' טורי נהורא וטורי חשוכא¹⁶, טורי נהורא הם המדות שנולדים מן החכמה שנק' אור, וטורי חשוכא הם המדות שבהעלם הרצון (והוא בחי' מדות שבכ"ע למעלה מן החכמה), ויובן זה ג"כ ממ"ש בסידור בהערה לתיקון חצות¹⁷ ע"ש.

ויובן ג"כ ענין ב' בחי' מצחא, כי הנה זמן ההתפעלות הוא בעת התפלה וכדומה, שאז הוא שעת הכושר להתבונן במוח חו"ב בגדולת הבורא בפסוד"ז ובשתים לפניה כו', ומוח הדעת הוא המקשר בפנימי' כנ"ל, אך אחר התפלה מסתלקים המוחין כי א"א שיהי' כל היום בהתפעלות, כי אחר התפלה צריך לעסוק כל אחד בעסקיו המוכרחים שמותר עפ"י תורה כמ"ש ששת ימים תעשה מעשיך¹⁸ כו', ואפי' יושבי אוהלים שתורתם אומנתם עכ"ז אינן בהתפעלות בשעת לימוד ועסק התורה כמו בתפלה, רק שנשאר ההסכם על כל היום, היינו מאחר שהוחלט אצלו בשעת התפלה ע"י התבוננות בגדולת הבורא איך שה' הוא העיקר ומקורא דכולא ונתפעל מזה בפנימי' מוחו ולבו, ע"כ כל היום גם אחר כלות ההתפעלות נשאר אצלו הסכם חזק להיות סור מרע ועשה טוב, והגם שהוא בלא התפעלות עכ"ז ההסכם חזק הוא אצלו, וכמו למשל בעסק המשא ומתן כנ"ל שמפני שהתבונן תחלה באיכות טוב ענין משא ומתן שטוב הדבר לו ונתפעל בלב ע"כ עוסק בזה אח"כ כמו שהוחלט אצלו כבר גם ששכח על הטעם כו' כנ"ל. והנה ענין הסכם זה שהוא חיצוני' הרצון נק' בחי' מצחא שהוא שורה בהמצח, וע"כ המצח הוא מכוון נגד מוח הדעת כי היינו הך, רק שהדעת הוא בבחי' פנימי' והמצח הוא בבחי'