רנא

דוקא. והענין הוא משום שאומרים בבני היכלא³ דכסיפין כו' והא אזמין עתיק יומין למצחא דילי'⁴ כמ"ש בסידור האריז"ל. והנה תוכן הענין בדרך כלל ההפרש בזה הוא מפני שבמנחה דחול הוא בחי' מצחא דז"א וממצחא דז"א מתערי' ך"ד בתי דינים כו', ובמנחה דשבת הוא בחי' מצחא דעתיקא והוא בחי' רעוא דכל רעוין.

וביאור הענין הוא דהנה ידוע שיש תלת חללי דגלגלתא והם ענין תלת מוחין⁵ מוח החכמה ומוח הבינה ומוח הדעת, והנה מוחין חו"ב הוא להדי פנים, ומוח הדעת הוא לצד העורף, והמצח הוא מכוון כנגד מוח הדעת. וצריך להבין השייכות דמצח לדעת כי מאחר שהם מכוונים זה נגד זה משמע שיש איזה שייכות ביניהם. וגם להבין ענין דעת דקליפה שהוא קליפת עמלק שהם יודעים את רבונם ומכוונים למרוד כו', ומאחר שיש דעת דקליפה יש ג"כ בחי' מצח דקליפה שמכוון נגד הדעת והוא בחי' מצח אשה זונה כו'. אך צריך להבין תחלה מהו ענין המוחין. ויובן ממילי דעלמא שאנו רואים כשאדם עושה איזה ענין משא ומתן וכדומה אזי תחלה מתחכם בזה ומתבונן איך שטוב וכשר הדבר לפניו, ותחלה נופל לו במחשבתו בבחי' הברקה בעלמא, ואח"כ מתבונן בזה באורך ורוחב כמבואר בכמה מקומות ע"ש⁶, וזה נק' מוח חכמה ומוח בינה. והדעת הוא המקשר את הדבר בפנימיות כי הגם שהשכיל הדבר בשכלו ובינתו אינו מוכרח עדיין שיוחלט כך, רק עיקר קיומו הוא ע"י הדעת שהוא ענין ההתקשרות כמו והאדם ידע⁷ כו'. וגם מה שנמשך ממוח ללב שיתפעל הלב ג"כ מזה הוא ג"כ ע"י הדעת⁸ וכידוע דהדעת הוא מפתחא דכליל שית. (וכח הלידה בגשמיות ג"כ הוא ע"י הדעת וכידוע דחוט השדרה נמשך ממוח הדעת⁹ והטיפה נמשכת בחוט השדרה, ודוקא ע"י מוח הדעת). וכמו"כ יובן בעבודה האלקית שמוח חו"ב הוא ההשכלה וההתבוננות בגדולת הבורא איך שואתה מחיה את כולם מאין ליש ולקרב אל השכל ע"י משלים והסברים כמו מחיות הנפש בגוף וכהנ"ל. אך יכול להיות גם שהשכיל בשכלו זאת היטב איך שאין העולם עושה א"ע וכל העולמות כולם עליונים ותחתונים חיים מאלקות ומאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים, אבל אין הדבר נוגע אליו ואינו