רלד

הערות

1. 23. שהסומך שתי ידיו על הבהמה נותן כח בה שתוכל להתעלות : בד"ה זה תרנ"ג מוסיף: והגם שמקדש אותה בפה תחלה ואומר הרי זו עולה כו' ומה צריך עוד הסמיכה בידיו, אך הענין הוא כמשנת"ל דהמשכת דבר צריך להיאחז בדבר גשמי, וכמו"כ יובן כאן דבכדי להמשיך האור העליון על הבהמה הוא ע"י הסמיכה בידיו דוקא, דהידים הם בדוגמת ע"ס העליונות כנ"ל.
2. 24. וזהו"ע הסמיכה שהיו סמוכין איש מפי איש שהו"ע מסירת הכח הרוחני : ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ נה, א. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תכז. ועוד.
3. 25. סמיכת הקרבן. . ליתן כח להבהמה. . שתוכל לעלות : לקמן בהמשך והחרים ד"ה הים ראה וינוס הנ"ל מוסיף: וענין הסמיכה בנפש האדם זהו"ע לימוד התורה שקודם התפלה שהתורה היא בחי' עוז ותושי' שנותנת כח בנה"א ומתשת כח הנה"ב. ע"כ. עיי"ש עוד בזה. וראה גם ד"ה וסמך את ידו בסה"מ תרנ"ג שם.
4. 26. מה שבני ישראל דוקא סומכין. . שרשם משם מ"ה, אבל בנות ישראל שרשם מבחי' המל' : בד"ה זה תרנ"ג מבאר זה: דבני ישראל הם בחי' מ"ה שנמשך משם הכח לעלות, משא"כ בנות ישראל הם בחי' מל' שזהו בחי' שם ב"ן המתעלה כו'. [edn_56_ד] אדם הוא בגימ' מ"ה הוא הנותן כח לבהמה. . ב"ן שתוכל להתעלות : בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: וענין המ"ה שנותן כח בב"ן צ"ל ג"כ ע"י דבר גשמי, י"ל שזהו כח האדם העושה המצוה שאז היא נעשית מצוה, וזהו ע"י עשיי' גשמי' דוקא שאם הרהר לא עלתה כלום כו'.