רלב

אינן מקריבים קרבן, אבל מ"ש אדם כי יקריב מכם הכוונה הוא על ההקרבה שמקריב אדם המקריב את הקרבן מכם היינו ממנו עצמו, ונמצא פי' הפסוק אדם כי יקריב קאי על כלליות מין האנושי שנק' בשם אדם, כי יקריב מכם פי' שיהי' ההקרבה מכם עצמו ע"י הקרבת קרבן הבהמה שמקריב, ומלת כי מתפרשת כמו כאשר כו'.

אך עדיין צ"ל למה צריכין להקריב הבהמה הגשמיות ולא די במה שמקריב נפשו הבהמית לבד, שהי' צריך לבוא לבהמק"ד ולהתודות על כל דבר פשע שעשה ולהפוך לבו מקצה אל הקצה ותמורת האהבה לדברים גשמי' יאהוב אלקותו ית', ולמה צריכין לקרבן הגשמי להקריבו ע"ג המזבח וכל עבודת הכהנים שחיטה וזריקת הדם והקרבת החלב שהרי לפי הנ"ל א"צ להקרבת הבהמה בעצם כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא¹⁵, ולכאורה יפלא למה אנו מדמים אותו ית' לאש, ומפני מה זכתה האש יותר מכל הנבראים ע"פ כל הא[רץ] שיתדמה הבורא ית' באש. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שטבע יסוד האש מובדל משארי יסודות, כמו מים ועפר שטבעם הוא להיות נמשכים מגבוה לנמוך כמו המים שיורדים מגבוה לנמוך וכן העפר¹⁶, אבל האש עולה למעלה¹⁷ גם בהיותו נאחז באיזהו דבר מ"מ הוא מתלהב למעלה, שזה יורה על שבעצם אינו מתערב עם דבר אחר ומצד עצמו הי' עולה למעלה כו'. וככל המשל הזה יובן מה שכ' בו אין ערוך לך פי' שאינו ערך כלל עם כל מה שנמצא ע"פ הארץ, פי' אין ערוך ענין הערך נופל אפי' על א' נגד אלף אלפי'¹⁸ וריבוי רבבות, שאחד הוא חלק א' נגד אלף אלפי' וריבוי רבבות, וגם היותו שוה עמו בסוג המספר, אבל לגבי אלקות הוא אין ערוך ממש. וגם שכמו האש א"א לאחוז בו כ"א כשיש דבר הנאחז, כך א"א להמשיך המשכת אלקות כ"א ע"י תומ"צ שבהם וע"י יתאחז האור, שבלעדם א"א כלל להמשיך המשכת אלקותו ית', וע"ז נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, וכשם שהאש אינו מתאחז כ"א כשהדבר שבו נאחז האור מתעכל, כן אם עשיית המצות הוא בלא ביטול כ"א כדרך מצות אנשים מלומדה אזי לא יש בהם וע"י המשכה כלל. וכמו שהוא בהמשכת אלקות כן הוא בכל דבר רוחני שא"א להמשיך הדבר