רכח
וסמך ידו
בס"ד. [פ' ויקרא].
וסמך ידו1 על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו, משמע שע"י הסמיכה שסומך על העולה עי"ז ונרצה לו לכפר עליו, וצ"ל מה"ע הסמיכה שע"י הסמיכה יתרצה הקרבן להיות לו לכפרת עון כו'. והנה בגמ' פב"ת דערובין דצ"ו ע"ב דבר אל בני ישראל וסמך, בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכין, ולכאורה צ"ל מפני מה בני ישראל דוקא ולא בנות ישראל. הנה ענין הסמיכה בידיו הוא כי עשר אצבעות הם ע"ס כמ"ש בס"י עשר ספי' בלי מ"ה כמספר עשר אצבעות, ולכן פי' בבחיי פ' ויחי2 ע"פ שכל את ידיו שז"ע שאו ידיכם קדש הוא בחי' ח"ע להמשיך
הערות
- 1. וסמך ידו : מיוסד על ד"ה זה באוה"ת ויקרא (כרך א) ע' רכא. וחלק מהמאמר מיוסד על ד"ה זאת חנוכת המזבח בלקו"ת נשא כח, ב-ג. המאמר נמצא בשינויים ותוס' הגהות וכו' בד"ה זה: בס' תרמ"ב. ובסה"מ תרנ"ג ע' קפד ואילך. תרנ"ח ע' רכז ואילך. וראה גם ד"ה שאו ידיכם קדש בסה"מ תרפ"ז ס"ע ריז ואילך. [המיוסד על חלק מהמאמר דתרנ"ג]. — חלק ממאמר זה נמצא בשינויים לקמן בהמשך והחרים ד"ה הים ראה וינוס.
- 2. ולכן פי' בבחיי פ' ויחי ע"פ שכל את ידיו שז"ע שאו ידיכם קדש : ז"ל הבחיי שם: וזהו ביאור שכל את ידיו כו' והיתה הברכה חלה עליהם בסמיכה זו כאשר כתוב ביהושע ויסמוך את ידיו עליו כדי שיאצל רוח הקדש על הנסמך, ומזה הענין היתה הסמיכה בזמן החכמים. גם ברכת כהנים בנשיאת כפים, כי לא יתכן לכהן הנושא את כפיו שיסמוך את ידיו על כאו"א מישראל, וע"ז הי' פורש כפיו למעלה כדי להאציל כח הברכה למטה ממקור הברכה העליונה, והוא שכל את ידיו מלשון שכל וחכ', כי נתכוון בעשר אצבעות להמשיך הברכה ממקור החכ' והשכל, כענין שאו ידיכם קדש וברכו את ה', קדש היא החכ' שהיא מקור הברכה. ע"כ. — וראה לקו"ת שה"ש כד, סע"ג. יהל אור לתהלים (ע"פ שאו ידיכם) ע' תקח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.