ריז

שהאדם אוהב חיי נפשו⁴² כמו"כ יהי' בבחי' אהבה לה' כו', כי באמת כח המתאוה מצד עצמו יסודתו בהררי קדש בחי' פני שור שבמרכבה כו', אבל אם בשגיאתו או בזדון ח"ו מצייר בה צורה להתאוות בבחי' כח המתאוה הטבעי איזה דברים מתאוות היתר שבעוה"ז, וכ"ש בתאוות איסור ח"ו שצייר בחומר צורה רעה עד שמתאווה לדבר רע שנמשך מגקה"ט כו', ולכן כשישוב אל ה' באמת יכול להפוך מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבה את ה' כמו שהוא בשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה. אבל בחי' לבושי כח המתאוה או הציור של כח המתאוה מאחר שהוא בעצם רע דנוגה או רע גמור דגקה"ט א"א להעלותה שיוכלל בקדושה ואין להם תקנה אלא ביטולם והעברתם מן העולם ושבירתם זהו תקנתם.

וזה"ע שריפת הפרה ששרפו עורה ובשרה ופרשה ויצא בחי' ג' יסודות אש מים רוח שהי' בה בעשן, ולא נשאר רק האפר והיינו בחי' יסוד העפר, והיינו כי הכל הי' מן העפר⁴³ אפי' גלגל חמה, וכמו"כ יובן בהפרה שהעיקר שבה הוא יסוד העפר רק שהי' מורכבת עוד בג' יסודות אש מים רוח, והם עשו צורה בבחי' העפר אשר בפרה שתהי' צורתה בבחי' בע"ח בציור פרה, וכששורפין אותה מבטלים בחי' הצורה או הלבושים שלה ולא נשאר רק העצם שהוא העפר ונעשה ממנה אפר והוא בחי' העצם של הפרה. ובעבודה ענין שריפת הפרה הוא בחי' ביטול לבושי כח המתאוה דנה"ב או ציור כח המתאוה של הנה"ב, שלא ישאר רק עצם המדות דנה"ב שהוא כח המתאוה בעצם, שהוא אינו רע כלל ויכולים להפכו שיהי' מתאוה לדבקה בו ית' ובמצותיו, וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו שמבחי' אתכפי' יבוא לבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא להיות אהבת ה' תקוע בלבו בכל לבבך בשני יצריך, וזהו שמע שם ע', שם הוא בחי' ב"ן ורפ"ח, כמ"ש בפע"ח ב"ן ורפ"ח בגימ' שם שמתעלין לשרשן בחי' עי"ן ז"ת דס"ג⁴⁴, והיינו ע"י אתכפייא ואתהפכא.

וע"י העלאה זו נמשך⁴⁵ אח"כ בחי' מים חיים כמ"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי, והיינו שהמים חיים הם שנובעים מתחת לארץ וע"י שחופרין מוציאין מהעלם אל הגילוי בחי' מים חיים. ועד"ז יובן שהוא ית' הוא מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים את הוי', וע"י העלאת הפרה שהיא בחי' תשובה נמשך מבחי' מקור מים חיים שזהו למעלה מבחי' חוקת הפסח כו'. שהגם שנת' לעיל שבחי' המצות הם בחי' מצות הוי' ששם הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי' כו' שלמעלה מבחי' מספר וכנ"ל, מ"מ גם על ש' הוי' נאמר אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא רק שם והארה בעלמא, וכמו שאין השם נוגע לעצמותו כלל ואינו נצרך לעצמו כ"א לזולתו שיקראנו בשמו כו', כמו"כ בענין ש' הוי' שהוא רק שם והארה בעלמא, ולכן כתי' אנכי הוי' אלקיך שבכדי שיהי' נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי להיות ש'