רז

התומ"צ הם צמצום דמצ"ע אם חטאת כו' אם צדקת כו', ובכדי להיות הרצון על תומ"צ זהו ע"י צמצום, אמנם מצד בחי' אוא"ס המצמצם אינו תופס מקום כלל. וזהו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה, אנכי מקור רמ"ח מ"ע, ולא יהי' מקור שס"ה ל"ת¹⁰, מפי הגבורה שמענו בחי' צמצום. ולכן אם הי' בריאת העולם ע"י אל"ף הי' נמשך יניק' לחיצוני' יותר מדאי, לזה הי' ע"י בי"ת סי' ברכה וע"פ צמצום החכמה אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו', ואז אח"כ הגם שבמ"ת התחיל באל"ף מ"מ נמשך ע"י צמצום החכמה כו'. ונמצא כי ענין הברכה שיומשך ממקור ושורש, היינו מבחי' החכמה דאיהו ברוך ואיהי ברכה¹¹, איהי ברכה בחי' מל' מקבל הברכה, ואיהו יסו"א ברוך משפיע הברכה כו'. אמנם ע"י מאה ברכות עי"ז ממשיכים גם בחי' אל"ף שיומשך ג"כ בבחי' ברכה כו', וזהו ע"י בחי' ביטול דמ"ה הוא בחי' מ"ה שבכח מ"ה דחכמה כמ"ש בפרד"ס שכח הוא בחי' יחודה עם הבינה, ומ"ה הוא בחי' ביטול החכמה לגבי הכתר¹² כו', ולכן ע"י מ"ה שבחכמה יכולים להמשיך מבחי' אל"ף דכתר.

ועפ"ז יובן ענין יוצר האדם¹³, דהנה כדי להיות ולהגיד לאדם מ"ה שיחו פי' שיהי' שיחו בבחי' מ"ה, כי הגם כי אדם גימט' מ"ה הנה ענין הגימ' הוא הסתר, והיינו כי האדם בא בבחי' לבושי' רבים המעלימים ומסתירים על אור הנפש, והוא בחי' הגוף ונה"ב, שהגוף הוא גשמי וניזון מאכילה ושתי' ושינה הגשמיות, ועכ"ז יבוא לבחי' הביטול דמ"ה, לזה צריך תחילה שיוצר הרים ובורא רוח, פי' להיות יצירת ההרים בכדי שיוכל לקבל בחי' חומר הרוח וכמארז"ל שמשברו בהרים כו'. ובעבודה הרים הוא בחי' אבות, שמעשה אבות סימן לבנים, ונק' בשם יוצר להיות כי ע"י האבות נתגלה אלקותו ית' בעולם שזהו ל' גילוי בחי' יצירה, ורוח הוא בחי' פנימיות שבהרים כנודע שגובה ההר הוא מפני שהרוח מגביה ומנפח יסוד העפר¹⁴. ועי"ז מגיד לאדם מה שיחו, פי' מגיד ל' המשכה שאדם דעשי' יהי' ג"כ שיחו בבחי' מ"ה. וכמו"כ יתפרש באצי' גופא הרים הם המדות, והרוח יוצא מבין ההרים חו"ג מבחי' ת"ת, וע' בד"ה לך לך¹⁵ ג' מדריגות בבחי' רוח רוה"ק, יעו"ש, ויצירת ההרים