קצד

לעכב ולא יניח כלל את המוחין שיומשכו ללב ולא מפני רוח שטות כלל שהרי יודע את רבונו כנ"ל אלא הוא בדרך עקשות ונצחון בבחי' חוצפא בעלמא בלא טעם כלל כמ"ש במ"א בביאור דפ' זכור שבת"א¹⁶, ונק' מלכותא בלא תגא, והוא שורש ענין קלי' עמלק שאע"פ שיודע את רבונו בדעת שלימה מ"מ הוא מתכוון למרוד בו בלא טעם בבחי' חוצפא לבד¹⁷, והיינו שאינו מניח גילוי המשכת המוחין לירד ולימשך בלב, וזהו דכתיב בי' אשר שם לו בדרך היינו מיד בצאת המוחין ממיצר הגרון הנק' מצרים כו' ואע"פ שראה וידע כל הניסים כו'.

ג) והנה בצאת ישראל ממצרים נאמר בשבחם לכתך אחרי במדבר, פי' כי ביציאתם ממצרים היו ישראל עדיין בבחי' הקטנות וקבלתם הי' מבחי' נה"י שהם אחוריים, ובעבודה היא בחי' האמונה בלבד¹⁸, ונודע כי האמונה היא בלי טעם ודעת ובלא אהבה ואיזה ענין טבעי שבלב רק בבחי' העשי' בלבד, ונק' מצד זה האמונה בחי' רגל¹⁹, והיינו כמו שברגל לא יש טעם ושכל ולא מדה שבלב כי הרי הירכין הם לבר מגופא רק שהרגל מעמיד כל הגוף על עמדו בלבד, כן בנ"י בצאתם ממצרים לא קיבלו עדיין אור א"ס בראשית התקרבותם אליו אלא בבחי' אחוריים שהוא בחי' נה"י שבהם גופא היינו בחי' נה"י שבנה"י, והוא האמונה בלבד כמ"ש ויאמינו בה' כו' כי לא היו יכולים לקבל עדיין בבחי' הפנימיות חב"ד וחג"ת, אפי' חב"ד וחג"ת דנה"י וכ"ש חב"ד וחג"ת עצמן כו' מחמת קוטנם כו', ולכן שבחם הוא לכתך אחרי מה שהלכו אחר בחי' הארה אלקי' שמבחי' אחורי' בלבד שגם זה הוא שבח גדול, ואדרבה י"ל שזהו שבח יותר שהרי לא השיגו רק בחי' אחורי' מנה"י היינו בחי' נה"י שבנה"י מ"מ הלכו אחריו כו'.

ומפני מה עשה להם ה' ככה ולא נתן להם לב לדעת השגות עליונות יותר נעלים וגבוהי', שלכאורה הלא אנחנו בנ"י הוא עמו ונחלתו אשר בחר לו ולמה ימנע הטוב בהארת אלקי' מעמו ישראל אשר בחר לו. אך הענין הוא שאנו רואים בענין הארת אלקות בשורש ומקור כנס"י היא בחי' המל' דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שבחי' המל' יורדת בכל לילה ליתן טרף לבי"ע²⁰, ובבוקר היא עולה מירידתה למעלה באצי', ותחילת עלייתה היא בבחי' אחוריים דז"א בלבד דהיינו להלביש בחי' נה"י דז"א בלבד ואח"כ חוזרת פב"פ כו'. ולהבין מהו בחי' אחורי' דז"א שהוא בחי' נה"י שבו, הנה ידוע שכל מדה ומדה נחלקה לג' מדריגות²¹