ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"עתורת שמואלתרל"א ח"אמאמריםזכור כו' עמלק כו'קצג

קצג

מאבד שכלו לגמרי עד שינהוג כאחד הפתיים וקלי הדעת, ומזה יובן שמאחר ששכלו אשר בו מאבד כ"ש הארת אלקותו¹¹ אשר יש בניצוץ נפשו שאם היתה אצלו בשלימות לא הי' עובר עבירה, מ"מ ענין הקלי' המנגד לו זהו כשבא לכלל מדה שבלב אם בחסד או בדין, או בפנימיות עד"מ האהבה לאלקות מתקלקל ע"י אהבה זרה, או היראה ממנו ית' עבור היותו פרוע בפריקת עול מחמת אשר השליך נפשו מנגד להניח א"ע בתאוות הגסות והחומריות עד שמאבד שכלו שעושה שטותים כאחד הפתיים וקלי הדעת כו'. אמנם קלי' עמלק הוא בחי' קלי' שכנגד הדעת שאינו מניח שכלו כלל לבוא לידי מדה שבלב שבבחי' העורף מושבו לבלי יניח לו כלל לבוא לידי אהוי"ר וכדומה, שלכן הוא הנק' ראשית גוים¹², והיינו כי כל הגוים הם מגנדים לבחי' המדות כמו למדת האהבה או למדת היראה או הנצח וההוד וכדומה, אבל עמלק אינו מניח כלל לבוא לידי מדה, והיינו כי דעת נחלק לחו"ג, והוא קלי' שכנגד הדעת, וזהו שאמרו יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו¹³ פי' הגם שיודע את רבונו ומ"מ מתכוון למרוד כו' והיינו כי שאר האומות עד"מ חסד דקלי' הוא לעומת חסד דקדושה פי' שמעלמת ומסתרת, עד"מ הקליפה החופפת ומסתרת הפרי, אבל עמלק אין בו ההסתר וההעלם על אור אלקי כמו בז' אומות שהרי הוא יודע את רבונו, שפי' יודע הוא בבחי' דעת ממש אך שהוא דעת דקלי', כמו שבבלעם נאמר ויודע דעת עליון¹⁴ שהענין הוא שמשיג ורואה בראי' שכלית גילוי אור האלקי ממש ואינו בדרך הסתר כלל וכלל, ואינו כדוגמת הקליפה של הפרי המסתרת את הפרי כו', וא"כ לכאורה יפלא למה הוא נק' בשם קלי' כו'. אך הענין הוא דשרשו מבחי' אחוריים דדעת דקדושה והוא בחי' עורף העליון שלעומת הצואר כו'. וביאור הדבר הוא עד"מ הצואר הוא הממוצע והמחבר את המוחין שבראש שיבואו ללב ע"י הקנה ושט וורידין¹⁵ כו', והעורף יש בו קושי וחוזק שיוכל

הערות

11. שמאחר ששכלו אשר בו מאבד כ"ש הארת אלקותו : ראה ד"ה זה תרמ"ז: ואם שכלו מאבד כ"ש בחי' הניצוץ האלקי שבו שהוא בבחי' הסתר והעלם. ובד"ה זה עטר"ת: ואם שכלו הטבעי מאבד כ"ש שמאבד שכלו האלקי.
12. קלי' עמלק. . קלי' שכנגד הדעת. . שלכן הוא הנק' ראשית גוים : ראה אוה"ת תצוה ע' א'תרצד וע' א'תשמא: רש"י והרמב"ן בפ' בלק נדחקו איך עמלק הוא ראשית גוים, אך עפמש"כ אתי שפיר כי שבעה גוים נמשכים כו' מז"ת, אך עמלק כו' מהדעת הוא ראש ומקור להמדות.
13. וזהו שאמרו יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו : ראה עד"ז לקמן: עמלק. . הוא יודע את רבונו. ועד"ז בתו"א תצוה פג, סע"ד: עמלק הוא יודע רבונו ומכוון למרוד בו. ועד"ז שם פה, ד. ובכ"מ. ובלקו"ש חי"ט ע' 224 (וחכ"א ע' 193) מציין ע"ז: לשון זה מצאתיו לע"ע בתו"כ בחוקותי כו, יד (הובא ברש"י בחוקותי שם. נח י, ט. לך יג, יג). — בהנ"ל לא נאמר זה על עמלק, אבל בכ"מ בדא"ח מבואר זה על עמלק. ובדרמ"צ (יג, ב. צה, א) ארז"ל עליו יודע כו'. ועד"ז בד"ה זכור תרס"ה רפ"ג. ע"כ. ובד"ה זכור בסה"מ תרס"ה שם מעיר ע"ז כ"ק אדמו"ר זי"ע: ראה תו"כ בחוקותי כו, יד. זח"ב סה, א. ועצ"ע.
14. עמלק. . דעת דקלי' כמו שבבלעם נא' ויודע דעת עליון : ראה פלח הרמון שמות ע' שנח: ושמעתי בשם אדמו"ר [הצ"צ] שליט"א שההפרש בין בלעם לבין קליפת עמלק, שהוא דעת עליון דלעו"ז, ועמלק הוא דעת תחתון דלעו"ז. — וראה אוה"ת דרושים לפ' זכור ס"ע א'תשצד.
15. הממוצע והמחבר את המוחין. . ללב ע"י הקנה ושט וורידין : ראה בארוכה תו"א וארא נז, ג-ד. נח, ב ואילך. וראה גם הוספות לתו"א ויחי קב, ג. קד, ב ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' נד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.