קסג

וגזל לא נצטוו כלל, ונמצא כי מהראוי הי' לאדם שהוא נברא בעל שכל ומשכיל על דבר לקיים מדעתא דנפשי' ליזהר בדברי' הנ"ל וכ"ש ללמוד מנבראי' הנ"ל. ואם כי י"ל שלכן נצטוינו בעשרת הדברות בדברי' אלו להיות כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה, ולהיות כי חיבב הקב"ה את ישראל לכן ציום גם על דברי' פשוטי' בכדי להרבות להם שכר. מ"מ אינו מהראוי להרעיש כ"כ בקולות וברקי' וענן כבד, להיותם דברי' פשוטי' שמראוי לנהוג כן גם בלתי ציווי כו'. וכאשר נבין דבר זה נבין ג"כ משארז"ל בילקוט שכאו"א מישראל הי' אומר עמי הדבור מדבר, שנדמה לכל אחד שהבורא דבר אתו בפרט, ולכן אמר אנכי הוי' אלקיך ל' יחיד, ולא אלקיכם ל' רבי' כמ"ש בכל התורה, בכדי שכל או"א יסבור שעמו הדבור מדבר.

והענין יובן בהקדם ענין כל חידוש מ"ת מהו, הלא ארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ מהו החידוש במ"ת³, ומה נתוסף בנתינתה הלא אברהם קיימה עד שלא ניתנה כו'. אך הענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקי' מכלי אל כלי, פי' כי ענין הריח הוא אינו עצם הדבר⁴ שהרי יכול להריח כל היום וכל הלילה ואעפ"כ לא יחסר מאומה ע"י הריח שמריח, ונמצא כי זהו הוראה שלא יש בקבלתו שום עצמיות כלל שהרי איננו חסר כלל, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקי' מכלי אל כלי הוא עצם הדבר כמו שהוא. והיינו כי מה שקיים אברהם כל התורה הוא ע"י עבודתו ברצוא ושוב⁵, וקיים כל הענינים ברוחניות⁶, שהרי לא הי' אפשר לו לקיים מצות תפילין עד"מ לכתוב פ' קדש שכתוב בה סיפור ענין יצ"מ, שעדיין לא הי' ענין שעבוד מצרי', וכמו"כ ענין הציווי שבפ' והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי שעדיין לא ניתנו המצות כלל, אלא שקיים כל המצות ברוחניות הענינים, וע"י עבודתו בגמ"ח להאכיל ולהשקות לכל העוברי' ושבי' ואמר להם אח"כ ברכו למי שאכלתם משלו והודיע אלקותו ית' בעולם, וכמו"כ ע"י הנסיונות שניסה אותו הקב"ה ועמד בכולם, ע"י עבודתו זה הלך ברצוא ושוב מדרגא לדרגא עד שהגיע לבחי' נגבה הוא בחי' החסד שהוא