קכט

הוה ויהי' כאחד וממילא רואה אמיתית הביטול כמו שהוא קמי', וזה הי' בגילוי בזמן הבית כו'). אך בזמן הגלות נסתלק ונתעלם כח זה דבחי' הראי' וכמ"ש ועיניו השע כו'. וההפרש הוא בענין התפעלו' האהבה, שכאשר אור האלקי אצלו הוא בבחי' ראי' מקרוב אזי ההתפעלו' היא בתוקף ההרגשה להתפעל ברשפי אש מענין האלקי, משא"כ כשאור האלקי אינו מאיר בבחי' ראי' מקרוב רק בבחי' שמיעה והשגה אזי ממילא אין ההתפעלות בתוקף והרגשה, וכידוע דאינו דומה שמיעה לראי'⁵ כי הגם שאין כל חדש בענין הראי' כי לא ראה רק מה ששמע מתחלה, אך ע"י הראי' הוא מתדבק במהות הדבר ולכן ההתפעלות הוא בתוקף יותר, משא"כ שמיעה אינה אלא ידיעת המציאות כו' וד"ל. אך גם מכח השמיעה אינו מאיר בזמן הגלות רק כח היותר אחרון שבו והוא כח המדמה בלבד וכמ"ש היינו כחולמים (וכנ"ל במשל השינה שע"י סגירת העינים מתעלמי' כל הכחות שכל ומדות ולא נשאר רק כח המדמה ולכן יכול לדמות בחלומו שני הפכים⁶ כאחד מצד שחסר כח ההבחנה הנמשך מבחי' שמיעה דבינה כמ"ש אזן מילין תבחן, כך הוא בזמן הגלות הגם שכל ישראל דבוקים בה' אחד מ"מ בשעת מעשה הוא עוסק בעניני העוה"ז בכל עומק שכלו ודעתו כו' והוא כמו החלום כו' וד"ל).

ב) והנה עד"ז יובן בחי' השינה למעלה⁷ כמ"ש עורה למה תישן הוי', דמשמע מזה שבזמן הגלות יש בחי' שינה למעלה ג"כ כבי'. וביאור הענין הוא כי הנה ע"ד דוגמא למטה יש בחי' כלי העין, וכח הראי' שבעין, כ"ה עד"ז למעלה כתי' שבעה אלה עיני ה', שהם בחי' מלאכים הנק' אברים דשכינתא⁸, ועל ידם נמשך ההשגחה האלקי' מבחי' אא"ס שבמל' דאצי' להשפיע לכל א' לפי מעשיו אם בחסד וטוב או להיפך כו', וכן עד"ז יש בחי' אזני ה' כמ"ש ויקשב ה' וישמע כו', וכן עד"ז למעלה מעלה יש ג"כ כלי הראי' והוא ענין עין רואה ואזן שומעת וכמארז"ל דע מה למעלה ממך⁹ כו', והם בחי' חו"ב שבי' ספירות דאצי', וכח הראי' הוא בחי' אא"ס המתלבש בהם, שהוא נמשך ע"פ קו המדה דחו"ב לכאו"א כפי אתעדל"ת שלו (וכמו הב"ד שלמטה שדנים בשכלם ע"פ שמיעה מראיית העדים כן למעלה ע"פ ראי' ושמיעה עליונה ממעשה התחתונים כן נמשך מלמעלה למטה ע"פ משפט הח"ע כו' וד"ל). והנה בזמן הבית הי' אא"ס מאיר בגילוי בהתלבשות תוך הכלים