קכג

ימים במספר לכל נפש ע' שנה או פ' שנה שע"י הימים תהלך הנשמה במדריגת קרבת אלקים בכל יום. וצ"ל מהו ענין הימים אל הנשמה שלכאורה עיקר עליית האדם הוא ע"י התומ"צ, ומה"ע לימים שצריכה הנשמה להיות כ"כ ימים ע' שנה או פ' שנה, ומדוע כשיעשה מעשה המצות בחמישים שנה עד"מ לא יתעלה מכמו אם הי' עושה בשמונים שנה, כי מדוע יתקשר ענין עשיית המצוה בימים דוקא שלכן נאמר ימים יוצרו שנוצרו לו כ"כ ימים לפי ערך הבירור שצריך לברר כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב ויפח באפיו³ נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיותו⁴, משא"כ הדבור שהוא יוצא מהבל הלב ג"כ הוא בלא כח כלל, וכן אותיות המחשבה הוא ג"כ רק המשכה חיצוניות⁵, אבל אדם הנופח הרי ע"י הנפיחה יוצא ומתגלה פנימיות כחו כו'. ואם כי הדיבור בא ג"כ ע"י יציאת הבל הלב שיוצא מעט מעט כו', אמנם הלא מצער היא⁶ עד שאינו שייך לומר ע"ז ל' המשכה פנימיות. וה"ז כמו עד"מ ההפרש בין כשמגביה אבן קטן, שא"צ לזה כח וגבורה ואינו מצטרך להוציא פנימיות כחו בשביל הגבהה זו, שדי בכחו הנגלה בגוף להגביה אותו, משא"כ כשמגביה אבן גדול וכבד שלא די בכח הנגלה בגוף כ"א שצריך להוציא פנימיות כחו וגבורתו להגביהו, שע"י שמתגלה פנימיות כחו מהעלם אל הגילוי עי"ז מגביה גם משא כבידה כו', וכך עד"ז יובן ההפרש בין הבל הלב שיוצא בדבור מעט מעט בדברו, זהו כמו משל הגבהת אבן קטן שדי כחו הנגלה, כמו"כ לדבור די נפיחת הבל הלב שמנשם תמיד, אמנם ענין הנפיחה בכח היא בחי' גילוי פנימיות הכח והחיות שיוצא מהעלם אל הגילוי ע"י נפיחה זו כו'.

ומעתה צ"ל למה יצטרך⁷ לבריאת האדם בחי' גילוי פנימיות החיות, שבכדי להיות בו נשמת חיים זהו ע"י ויפח דוקא שמאן דנפח מתוכו ופנימיותו נפח כו'.