קח

ח"ו על בחי' מקום גשמי ח"ו, שהרי זהו עדיין למעלה אפי' משורש סדר זמנים, וזמן ומקום שניהם בבחי' א' ומחודשים כמ"ש במ"א¹⁵, אלא הכוונה על מעלה ומדריגה, כמו שיאמרו על מי שהוא בר שכל גדול מאד נעלה יאמרו עליו שאדם גדול הוא, וכמארז"ל זהו שאמרו עליו אדם גדול הוא שהכוונה על מעלה ומדריגה, ובז"א מאיר ע"י חלון ובמל' ע"י נקב, מ"מ הרי גם בכלים דאצי' איהו וגרמוהי חד, וכדפי' באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי¹⁶ שהוא ית' מתייחד עם הכלים דאצי' להיות חד בהון לברוא בהן ועל ידן בחי' בריאה יש מאין, שזהו כח אלקי שהרי אם מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א', ונמצא כי עולם האצי' הוא בחי' אלקות. אבל ענין בריאה יצי' עשי' הם מאין ליש שהם נבראים, והמלאכים דבריאה הם נבראים מחודשים שהרי מובן שהם פחותים במדריגה הרבה מבחי' האצי' שנק' רק בשם גילוי ההעלם¹⁷, והיינו שאלקות הוא בחי' מה שאינו מושג כלל לרוב העלמו, וכענין מה שהכתר נק' בשם בחי' חשך כמ"ש ישת חשך סתרו, ואצי' נק' מה שנתגלה לקרוא בשם חכמה ובינה, נק' בשם גילוי ההעלם מאלקות כו', משא"כ בי"ע הם יש מאין. ומ"מ גם בבי"ע אינו דומה, שהרי בבריאה מאיר גילוי אוא"ס יותר, וכנודע ממ"ש בת"ז שאימא עילאה מקננא בבריאה, וביצי' ז"א בחי' שית ספירן מקננא ביצי', ובחי' מל' אימא תתאה בעשי', הרי שכל מה שנשתלשל יותר מתרחק ומתמעט האור יותר, עד שבריבוי ההשתלשלות נשתלשל ונברא עוה"ז הגשמי אשר בה העלם והסתר גמור. ולזה נק' בשם תחתון להיותו תחתון במעלה, שהאור נתעלם בהעלם אחר העלם עד שנעשה חשך לגמרי, וכל פרטי הנבראים אשר נבראו בעוה"ז מקבלים שפע חיותם מבחי' ק"נ. ולזה נתנו המצות לצרף כל דברים הגשמיי' להיות מכון לשבתו, שע"י המצות שעושים רצונו הנה עי"ז מזדכך דבר הגשמי שקיבל חיותו מק"נ להיות כלי להשראת אוא"ס ב"ה, והרי זהו קירוב גדול שמקרבין הדבר הגשמי לאלקות וממילא מתקרב הניצוץ אשר בה להתעלות בעילוי אחר עילוי עד שמגיע לשרשו הקדום כנ"ל ויתרון האור הוא מתוך החשך כו'. ולזה נק' המצות בשם נר, שכמו הנר הוא כלי שבה נאחז האור¹⁸, כמו"כ המצות הם כלים להשראת רצונו ית'¹⁹, ולכן רמ"ח מ"ע ותרין דרועין גימ' נר.