צז

וישב יעקב כו'

בס"ד. (ש"פ וישב, ל"א)

[tochen_begin]הקשה מהרמ"א כו' יראה כלולה באהבה[tochen_end]

[zman_begin]וישב[zman_end]

וישב יעקב¹ בארץ מגורי אביו כו' אלה תולדות יעקב יוסף כו' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. והקשה מהרמ"א² למה התחיל ביעקב כאומרו וישב יעקב, אלה תולדות יעקב, ואח"כ אמר וישראל אהב, מדוע שינה לקרותו בשם ישראל. וגם מה שא' אלה תולדות יעקב יוסף, הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן, וגם מה שנתן טעם על מה שאהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו הלא בנימין צעיר ממנו, ולמה קורא ליוסף שגדול מבנימין בן זקונים. וגם בתחלת הפרשה שא' וישב יעקב הקשה הרי"א³ על מה שאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו, הלא כתיב תחלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, ולא מצינו שהלך משם עוד, וא"כ מהו שאמר עוד וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ועוד למה אחר שאמר בארץ מגורי אביו חוזר לומר בארץ כנען, הלא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו. והרמב"ן כ' לתקן זה, לפי שזכר למעלה שעשו הלך לו אל ארץ אחרת ולקח לו אחוזת עולם, הנה יעקב לא עשה כן אבל ישב גר בארץ מגורי אביו, כי רצה שיתקיים בו כי גר יהי' זרעך. ולדבריו הי' ראוי שיאמר הכתוב ויגר יעקב, כי יצחק לא נק' גר כיון ששם נולד ושם ישב כל ימיו, והגר הוא הבא מארץ אחרת, כמו גר ותושב אנכי עמכם בר"פ חיי שרה, וכמו לגור בארץ באנו בפ' ויגש⁴. ותירץ כי לשון מגורי⁵ מלבד שהוא מורה על לשון גירות והיא הביאה מארץ אחרת, הנה יורה ג"כ על לשון פחד ומגור כמו לא תגורו מפני איש, מכל מגורותי הצילני, ויהי' לפי"ז פי' הפסוק שנתיישב יעקב ונשתקע בהתמדה בארץ מגורי אביו, ר"ל פחד יצחק אביו, עכת"ד.

אמנם הוא פי' שם ענין הפחד כפשוטו, ע"ד אשרי אדם מפחד תמיד. אך יש לפרש ענין זה בעבודת ה', דהנה נודע כי אברהם הוא מרכבה למדת החסד וכמ"ש בפרדס בש' ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי וישמור משמרתי,