צו

היינו לפי שעיקר התושבע"פ היא לברר את עה"ד טו"ר, ולכך לפי שתושבע"פ מברר את עה"ד ע"כ נק' התורה בשם עה"ד, לפי שכשצריך לברר צריך המברר להלביש עצמו בלבוש המתברר, ונק' ירידה והשפלה וכמ"ש באברהם וירד אברם מצרימה, והיינו כי אברם הוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון²⁷ ולכן כשירד למצרים לברר בירורים הי' ירידה אצלו, ואף שאח"כ כתיב ויעל אברם ממצרים שהיתה לו עלי'²⁸ ע"י הבירורים, מ"מ בעת שירד לברר נק' ירידה והשפלה. וכך תושבע"פ שהוא לברר את עה"ד, כי כל התורה הוא מענין הבירורים של עה"ד, כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, והמזלות מקבלים משמרי האופנים שהוא בחי' קליפת נוגה עה"ד טו"ר, אך אח"כ כשאוכל המאכל ומברך עלי' תחלה וסוף עפ"י התורה, וכ"ש כשלומד אח"כ בכח האכילה ההיא אזי נתברר עה"ד טו"ר ונכלל בבחי' עה"ח, אך בעת שמברר צריך להתלבש בלבוש המתברר של עה"ד. והנה מצד הלבושים של עה"ד יכול להיות שיהי' מעורב טו"ר גם בתורה, דהיינו מה שלומד לקנטר או שלא לשמה כדי להיות רב וכדומה, שלכאורה אינו מובן מאין נמצא זה בתורה, אך זהו מצד הלבושים של עה"ד. והנה כשלומד שלא לשמה אזי עושה פירוד בין עה"ח לעה"ד, כי עיקר המכוון של התורה היא כדי שיחבר עה"ד לעה"ח, אך עי"ז שלומד שלא לשמה אזי מפריד את עה"ח מן עה"ד²⁹. וזהו ג"כ החטא של אדה"ר שהפריד את העה"ח מן העה"ד, שאלולי הי' אוכל תחלה מן עה"ח והי' ממתין באכילת עה"ד עד שבת הי' כל פריו קדש הלולים כו', אך בזה שלא המתין עד שבת בזה עשה פירוד ביניהם. ואח"כ ניתן התורה כדי לתקן את חטא עה"ד, כי בחכמה אתברירו, אך עי"ז שלומד שלא לשמה עי"ז עושה ג"כ פירוד. וזהו ג"כ שארז"ל כל הלומד ואינו עושה מוטב שתהפך לו שלייתו על פניו, לפי שהעיקר הוא כדי לברר את עה"ד, וזהו ג"כ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה דוקא. וזהו ופושעים יכשלו בם, דהיינו שהוא ג"כ מהלך באותן דרכים, לפי שעכ"פ הוא לומד את התורה והניח שכלו ומחשבתו באותיות התורה, אך לפי שלא למד לשמה ע"כ יכשלו בם, כי ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, וכדין יהכון באורחין אחרנין דהיינו שזלעו"ז עשה אלקים, וכמו שיש דרכים בקדושה כמ"כ יש בלעו"ז כו'³⁰. אבל אותם שלמדו לשמה, ואפי' הלומדים שלא לשמה היינו רק מיראה ולא מאהבה הנה מתוך שלא לשמה בא לשמה, והרי הוא הולך באותם הדרכים שהם בחי' דרך ה', וזהו כי ישרים דרכי הוי' צדיקים ילכו בם כו'.