צב

מאד והלביש את חכמתו במשלים גשמי', כמו שא' לשמרך מאשה זרה שתוכן כוונתו הי' על מינות ופילסופי' והלביש זה במשל אשה גשמי' שהוא הסתר גמור על עצם השכל עד שאינו נראה כלל השכל. וזהו ג"כ ענין הפרסא המבדיל בין קדש לחול שהוא מסתיר לגמרי על בחי' קדש, משא"כ הפרסא המפסיק בין קדש לקדה"ק זהו רק כמו שנמשך השכל באותיות, שאף שאותיות הדבור מסתירים ג"כ על עצם השכל, לפי שאין ערוך כלל לעצם השכל כמו שהוא בעומק מחשבתו לבחי' שכל שנמשך באותיות הדבור, מ"מ אינו הסתר כ"כ לפי שע"י אותיות אלו משיגים את עצם השכל ונראה ונגלה השכל כמו שהוא ע"י אותיות הדבור כו'.

והנה בזה יובן הקושיא איך מותר לעשות מלאכה¹⁵ הלא מאן דמחוי במחוג כו', וכ"ש לפני ממה"מ הקב"ה, והיינו לפי שיש הבדלה המפסיק כו' שאינו נראה לנו ע"כ מותר, אף שלפניו ית' אינו מסתיר כלל וכמ"ש אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך, אך זהו לפניו דוקא אין הסתר, משא"כ לפנינו הוא העלם והסתר גמור ע"כ מותר לנו לעשות מלאכה כו', וזהו כמו שאם אדם יעשה מלאכה ולא ידע שהמלך לפניו, אף שהמלך רואהו איך שהוא עושה מלאכה אין לו עונש כלל עבור זה, כיון שהוא לא ידע ולא ראה את המלך אף שהמלך רואהו, וכמו"כ אף שלפניו ית' אין שום דבר מסתיר כלל והכל נראה ונגלה לפניו, מ"מ כיון שלפנינו הוא העלם והסתר ע"כ מותר כו'. וזהו שבשבת אסור לעשות מלאכה לפי ששבת הוא עליות העולמות ואין הפרסא מפסיק כלל, ע"כ אסור לעשות מלאכה כי מאן דמחוי במחוג כו', וע"כ כתיב כל העושה בו מלאכה יומת.

ד) והנה מעתה יובן ענין ארחין דאורייתא. והענין הוא דהנה תושבע"פ הוא ששה סדרים כנגד ששת ימי החול, והיינו לפי שבששת ימי החול יש פרסא המפסיק ומבדיל על גילוי שם הוי', אך ע"י ששה סדרי משנה עי"ז ממשיכים שיהי' הארת הקדש גם בחול ולא יהי' הפרסא מפסיק, ויהי' בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש¹⁶, וכמו שמצינו בימי התנאים שאכלו על טהרת הקדש וכמשארז"ל יוחנן בן גודגדא הי' אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, והיינו שהכוונה שלו היתה להמשיך גם בחולין בחי' קדש כו'. וזהו ג"כ שע"י התורה ממשיכים גם בחול המשכת קדושה, כי אף שתחלת בריאת העולמות הי' ע"י הבדלה ופרסא המפסיק, וא"ל לא הי' באפשר להיות עולמות בבחי' יש כו', אך אח"כ כשנעשו העולמות יכולים להמשיך גם בעולמות התחתונים מבחי' קדושה עליונה ואעפ"כ לא יתבטלו¹⁷ ממציאותן וכמ"ש בע"ח. והיינו שע"י התורה נקשר ונתחבר כל העולמות ביחד מעשי' עד